jueves, 22 de marzo de 2018

jueves, 15 de marzo de 2018

תודעה בעבודות תיקון


יום כאלו בהם אני מרגיש כמו הנסיך הקטן, מתהלך במדבר האנושי הדחוס. את הכל אני רואה בתמיהה; אני נבוך אל מול תנועות ידיהם וכל הנמשל מהן, אל מול גווני הגירוי הרועשים, אל מול הזריזות הקדושה בה הולכים לשום מקום בלי הרף. אני רואה אותם פוסעים בבוז על רצפה שכל מיני יהלומים מפוזרים עליה, מחפשים פרוטה בה לשלם על הלחם שמקבלים בחינם. אני מחפש אטומים עם ערכיות פנויה ונכונה לקשר כימי היוצר מולקולות חדשות.

הלחם הוא חינם וישנו בשפע רב, אך המנהג העקש של המשלמים עליו יוצר בו חסרון, והחסרון מפריד ביננו. יש הרבה סוגים של לחם, ועם כולם קורה אותו דבר. אני רוצה ליצור בזמן סדרות כזו של פיבונאצ'י, בה כל רגע הוא בשקיפות תולדה של אלו שקידמוהו והוא גדול מהם; אני רוצה ליצור אותן בתודעה של שניים שהוספתם יוצרת אחדות חדשה, הרבה יותר גדולה ומדויקת, מסוגלת לחגוג מתוכה את שרשרת ההוספות הזוגיות המעמידות את מהותה.

אני צופה בשמים, מחפש את האסטרויד ב86 שלי. השארתי שם אהבה פורחת; ובתור מנחת נדבה של האנשים אני מביא אתי ציור של כבש, שיזכיר לנו את החיים אם נתפשט מהזמן. אני מחפש אטומים מודעים לערכיות שלהם ולתכלית לחבור לזולתם, מודעים ליכולתנו ליצור מולקולות חדשות ומטיבות, שיקלפו את העולם מכל כך הרבה צער חינם, ויעוררו בו כמיהה לאהבת אמת, כזו שעושה אותנו בני חורין.

מאת @יאיר מנחם, מערבב קדרה ריקה עם המבט תקוע בשמש של חצות ליל.

from Facebook http://ift.tt/2tOZJrM
via IFTTT

*תודעה בעבודות תיקון* יום כאלו בהם אני מרגיש כמו הנסיך הקטן, מתהלך במדבר האנושי הדחוס. את הכל אני רואה בתמיהה; אני נבוך אל מול תנועות ידיהם וכל הנמשל מהן, אל מול גווני הגירוי הרועשים, אל מול הזריזות הקדושה בה הולכים לשום מקום בלי הרף. אני רואה אותם פוסעים בבוז על רצפה שכל מיני יהלומים מפוזרים עליה, מחפשים פרוטה בה לשלם על הלחם שמקבלים בחינם. אני מחפש אטומים עם ערכיות פנויה ונכונה לקשר כימי היוצר מולקולות חדשות. הלחם הוא חינם וישנו בשפע רב, אך המנהג העקש של המשלמים עליו יוצר בו חסרון, והחסרון מפריד ביננו. יש הרבה סוגים של לחם, ועם כולם קורה אותו דבר. אני רוצה ליצור בזמן סדרות כזו של פיבונאצ'י, בה כל רגע הוא בשקיפות תולדה של אלו שקידמוהו והוא גדול מהם; אני רוצה ליצור אותן בתודעה של שניים שהוספתם יוצרת אחדות חדשה, הרבה יותר גדולה ומדויקת, מסוגלת לחגוג מתוכה את שרשרת ההוספות הזוגיות המעמידות את מהותה. אני צופה בשמים, מחפש את האסטרויד ב86 שלי. השארתי שם אהבה פורחת; ובתור מנחת נדבה של האנשים אני מביא אתי ציור של כבש, שיזכיר לנו את החיים אם נתפשט מהזמן. אני מחפש אטומים מודעים לערכיות שלהם ולתכלית לחבור לזולתם, מודעים ליכולתנו ליצור מולקולות חדשות ומטיבות, שיקלפו את העולם מכל כך הרבה צער חינם, ויעוררו בו כמיהה לאהבת אמת, כזו שעושה אותנו בני חורין. מאת @יאיר מנחם, מערבב קדרה ריקה עם המבט תקוע בשמש של חצות ליל. #לנסח_את_כל_הסיפורים_מחדש #אהוה_אהבה #לוותר_על_הכאב http://ift.tt/2GwinYi


from Facebook http://ift.tt/2FL7Zum
via IFTTT

*תודעה בעבודות תיקון* יום כאלו בהם אני מרגיש כמו הנסיך הקטן, מתהלך במדבר האנושי הדחוס. את הכל אני רואה בתמיהה; אני נבוך אל מול תנועות ידיהם וכל הנמשל מהן, אל מול גווני הגירוי הרועשים, אל מול הזריזות הקדושה בה הולכים לשום מקום בלי הרף. אני רואה אותם פוסעים בבוז על רצפה שכל מיני יהלומים מפוזרים עליה, מחפשים פרוטה בה לשלם על הלחם שמקבלים בחינם. אני מחפש אטומים עם ערכיות פנויה ונכונה לקשר כימי היוצר מולקולות חדשות. הלחם הוא חינם וישנו בשפע רב, אך המנהג העקש של המשלמים עליו יוצר בו חסרון, והחסרון מפריד ביננו. יש הרבה סוגים של לחם, ועם כולם קורה אותו דבר. אני רוצה ליצור בזמן סדרות כזו של פיבונאצ'י, בה כל רגע הוא בשקיפות תולדה של אלו שקידמוהו והוא גדול מהם; אני רוצה ליצור אותן בתודעה של שניים שהוספתם יוצרת אחדות חדשה, הרבה יותר גדולה ומדויקת, מסוגלת לחגוג מתוכה את שרשרת ההוספות הזוגיות המעמידות את מהותה. אני צופה בשמים, מחפש את האסטרויד ב86 שלי. השארתי שם אהבה פורחת; ובתור מנחת נדבה של האנשים אני מביא אתי ציור של כבש, שיזכיר לנו את החיים אם נתפשט מהזמן. אני מחפש אטומים מודעים לערכיות שלהם ולתכלית לחבור לזולתם, מודעים ליכולתנו ליצור מולקולות חדשות ומטיבות, שיקלפו את העולם מכל כך הרבה צער חינם, ויעוררו בו כמיהה לאהבת אמת, כזו שעושה אותנו בני חורין. מאת @יאיר מנחם, מערבב קדרה ריקה עם המבט תקוע בשמש של חצות ליל. #לנסח_את_כל_הסיפורים_מחדש #אהוה_אהבה #לוותר_על_הכאב


via Instagram http://ift.tt/2GwinYi

*Conciencia en Obras* uno de esos días en que me siento como el principito caminando por los desiertos superpoblados de los hombres. veo todo con asombro. quedo perplejo ante los gestos, ante la vocedumbre írrita, ante la prestancia sagrada e implacable de los que no van a ningún lado. los veo caminar con desdén sobre un suelo salpicado de diamantes, en pos de una moneda con que pagar por el pan que reciben gratis. busco átomos con valencias libres y dispuestas. el pan es gratis y abunda, mas el hábito de pagar por él lo torna escaso, y la escasez nos separa. hay muchos tipos de pan, y con todos pasa lo mismo. quiero crear en el tiempo series como la de fibonacci, en que cada momento es transparentemente resultado de los que le preceden y mayor que todos ellos; quiero crearlas en la conciencia de dos cuya suma resulta en uno nuevo, más grande y mucho más preciso, capaz de celebrar en sí la cadena de sumas pares que le yerguen. oteo el cielo buscando mi asteroide B86. dejé allí un amor en flor, y a modo de ofrenda de los hombres, dibujado llevo conmigo un cordero, que nos recuerde la vida si nos abstraemos del tiempo. busco átomos concientes de sus valencias libres, de nuestra capacidad de engendrar moléculas nuevas y bondadosas, que pelen al mundo de tanta infelicidad gratuita y despierten anhelo de verdadero amor, de ese que nos hace libres. de @iair menachem, revolviendo un caldero vacío con la mirada fija en el sol de medianoche. #revisar_todos_los_cuentos #seré_amor #renunciar_al_dolor


via Instagram http://ift.tt/2ItPjky

*Conciencia en Obras* uno de esos días en que me siento como el principito caminando por los desiertos superpoblados de los hombres. veo todo con asombro. quedo perplejo ante los gestos, ante la vocedumbre írrita, ante la prestancia sagrada e implacable de los que no van a ningún lado. los veo caminar con desdén sobre un suelo salpicado de diamantes, en pos de una moneda con que pagar por el pan que reciben gratis. busco átomos con valencias libres y dispuestas. el pan es gratis y abunda, mas el hábito de pagar por él lo torna escaso, y la escasez nos separa. hay muchos tipos de pan, y con todos pasa lo mismo. quiero crear en el tiempo series como la de fibonacci, en que cada momento es transparentemente resultado de los que le preceden y mayor que todos ellos; quiero crearlas en la conciencia de dos cuya suma resulta en uno nuevo, más grande y mucho más preciso, capaz de celebrar en sí la cadena de sumas pares que le yerguen. oteo el cielo buscando mi asteroide B86. dejé allí un amor en flor, y a modo de ofrenda de los hombres, dibujado llevo conmigo un cordero, que nos recuerde la vida si nos abstraemos del tiempo. busco átomos concientes de sus valencias libres, de nuestra capacidad de engendrar moléculas nuevas y bondadosas, que pelen al mundo de tanta infelicidad gratuita y despierten anhelo de verdadero amor, de ese que nos hace libres. de @iair menachem, revolviendo un caldero vacío con la mirada fija en el sol de medianoche. #revisar_todos_los_cuentos #seré_amor #renunciar_al_dolor http://ift.tt/2ItPjky


from Facebook http://ift.tt/2pfpn3G
via IFTTT