iairmenachem@fb ---> menachemedia

דק הגבול. ברצונך להתחזק, ואתה נהיה פרוץ. אתה מבקש להפנים, ומזמין התקפות מחוץ. הצלחת, זכית, נצחת; ואין בכך כלום. מי יראה ויודה באשר אין שרירים כאלו אשר רק אתה תרעה? מלא עכברים יאתגרו את החתול, עד שיביאוהו מביתו אל עבר האל-שוב, אל עבר גבול המסומן תמרור באות צלמוות, צמוד צמוד, רחוק מהחיים כמו המות. וכשזה קרה ובא ושבר את העינים, נותרה בתדהמה הנשמה, סומאת כפיים, זועקת עלבונה אל השמים השחורים, נופלת על ברכיה, ואלה סוגלת דופק בידיה, ואין את מי להכות, ואין על מה, ואין עד אין. קרה אסון. אסון כפלים. ולא ראית מהיכן באו המים. לדמוע נגשים באהבה ותימהון, הדרי אדר, עדורי כל החיות והאושר והדברים הקטנים בהם רגילים להיעטר שנעלמו לפתע, אל מול עין הסערה אשר תקפה בפניה להיפצע ולדמם ולדמוע ולהזיל בכי אל מול עיניהן העצומות של נשמות ערות המבקשות מרגוע. כרוכים במות, אלו החיים. בעפר תתעטף נפש ובנפש הפורשת יתעטף בחזרה העפר, ויתעלה. ומן המנחה, רק הנותרת לכהנים על פני הארץ תכונה קודש קודשים, כי היא תזין את החיים. אוי-נא לנו כי חטאנו, א-להים, אוי נא לנו, כי איננו מבינים. ועוד שושנה ועוד אחת נושבת, ועינינו פקוחות אל אש, גבר, אל תוך מים, אש שורף סביב ורך אל לה, לברכנו בעילום, אחר אין לה.

by IaIr Menachem



March 15, 2015 at 02:09PM

from Facebook

via IFTTTfrom Facebook

via IFTTT