:רצוא ושוב מהתענוג אל האמונה: שלך שזה שלי וכל אשר לי חפץ להיות לך

מאת יאיר מנחם, טז שבט ה'תשע"ד

פתחתי במלחמה נגד החושך

מתודעה עדורת אור, מלבד

נקודה אחת קטנה שם בשמים,

היכן שהחזון של אמונה פוגע ברצון לתענוג,

ויחיהו אם לא ייפגע ממנו

ויזדרז האחד אל השני להמיתו.

או אם מהמפגש יוולד ערבוב שובב

ממנו יצא החזון מלובש בתענוג

מניע את כמיהת הרצון לאמונה.

בקרב בו התקרבתי התנהלתי בדיפדוף דפים ואתרים,

הקשבתי להרצאות עוקפות את מימשל הממשל

על תורת הנפש המקובלת, ואחרות בהנבטה ביתית,

נודעתי לעוד חילול השם מאת גורו עם תלבושת אחידה,

ואף שמעתי חדשות על רקע אוסף של מוסיקה סלטית.

נסיתי עוד כמה בריחות יזומות, גולמיות:

שלא מתוך שנראה כאילו כבה האור,

יתגבר וישתלט החושך על פני כל הארץ.

ולסוף המסע המיגע מצאתי שוב את עצמי, מתגעגע,

ומבקש פטור מללחום נגד החושך

בתמורה לדבקותי בכל גווני האור.

הנקודה שם בשמים, אור השכינה, הלבנה:

העירי לעברי כי נבוך מאהבה נעורתי.

לפגוש אותך כאן בשם-עפר או בכאן-מים, 

להביאך אל מיטבי החפץ בשורשיך,

בעוד כל הגנותי נמסות בזיו אעוריך?

או רק לחזות על פני אליל נופק מהדעה

שאת באה, ונגאלים מהגאולה המדומה לחוד?

או שמא לזכות בך איאלץ אך במזל טוב ובמצוות,

ואז אמצא את עצמי כובש את חומותיך

בסיבובים ובתקיעות שופר, וללא חיל.

הנה דרך של האור: רצוא ושוב בין תענוג לאמונה;

כאן למטה, תיקון התענוג בכוחות האמונה

לאחור ולהקדים ולפנים, מעלה ומטה,

הן בחסד והן בדין. מהתענוג אל האמונה.

בין תודעה עצמית לבין תודעה כללית.

מהאני שלך, מהאני שלי, אל אני חדש

שלך שזה שלי וכל אשר לי חפץ להיות לך.

זהו מכתב אהבה, אצהיר,

שמא לא הוברר אופיו לעיל.

מכתב תשוקה, אחיזה, הידבקות.

מכתב תיקוה וביטחון דובר רוחות של עשיה,

בסוד כנגדו בעוד עזר, בסוד יעזוב איש,

בסוד הפעלה, הנעה, התייוותה על פני עולם של אהבה.