נסיתי לצוף מתוך עמקי המערבולת. להמלט מדמות הכישלון הספוג בשעבוד אל הנבזה, להיפלט אל עבר מרומי גלים כדי לרמוז את משלי אהבתי בלשון הקצף החולף וקם ומתמוגג להתגלם -וכך מעולמי עד לעולמים, כל פעם לראשונה-, בניה שקומה תגשים את תכליתה ותגזור התמזגותה בים חדש אשר אינו אחיד ורצוף כים האלוקי, אלא שאוב תדיר מכל גל וגל המשתלם ונעלם, עלי טיפה ודמעה לבושה כל אחת ביחודה ובזהותה, בלשונה ובפחדיה, ובכל דמויי אהבותיה, נדרשת להתבטל לטובת כלל עליון יותר ומשקרת אמונים כי לא טוב היותה לבדה, כל אחת, בעוד מרחמת על סודותיה במראת הזיכרון הנצחי של ארועים זהים לזה, שימצאו כביכול בכשלונם הצלחתם, כי אין מנוס מלהגיע אל עד תכלית, ורק נישאל אם בחיים או במות, בטוב או ברע, אם בנגע או בענג, בקשר או בשקר, באמץ או בצמא, ואז אם בגעל או בגאל, אם שר אם רש, אלף או פלא, אף בין מים למים - עד כך עדין וצר השביל הזה, הגשר הצר מאוד אליו נמשל העולם; והעיקר: לא לפחד כלל.
יאיר מנחם. ה' דשמות ה'תשע"ה
No hay comentarios:
Publicar un comentario