זה לא כמו מלחמה, שהיא בעצמה שלילה מנהלית של משמעות החיים. זה דבר חדש, אולם הכי ישן. זה התבשל אצל כל אחד מאתנו במשך המון זמן, על אש נמוכה ובטוחה: יצרנו את זה באמצעות אי הצדק בחברה, באמצעות הגזל והשקר והעלילה והחמס והשנאת שוא. בשלנו את זה במעיים ובכליות החולים של כולנו. כל פעם שהתקוטטת בשם כלום כי אם הכבוד העצמי הרעוע, הוספת עוד טיפת חומצה לקדרה הבוערת היום אל מול עיניך. כל פעם שהפחד שלך הנבזה מצא בטוי באלימות והשתלטות ובריונות. כל פעם שפריצות באה במקום האהבה, וכשטענת היות זכותך מה שהינו מטבעו התחיבותך לגבי אחר אשר לא ספרת. חפרנו בור בלב ומלאנו אותו חיות רעות, והבורות של כולנו נפגשו שם בעמקי תהום והחיות שגדלנו התאגדו להתהוות גדולות וטורפות למען תענוג הטרפה עצמה: אותו תענוג אליו למדו לכסוף מאתנו. זה לא על מה שקורה ברחובות; זה על המשמעות שלו. כעכברים חסרי ישע נוהמים מחוסר אונים, אנו זעים בגוב האריות, מדברים בלשון שאין אשר יבין. ועדיין, עינינו עצומות אל מול המתרחש, ואינינו רואים כי אם התבטאויותיו הכי חצוניות, על פני השטח. והכל בענין הבור בלב, החודר אל תוך כל אשר אהבנו בכח הפחדים הקטנים שדחפו אותנו לנגן הפכו של אהבה; וקבלו מאתנו את הכח להתאגד, להבהיל, לסנוור, להסמיא את האמונה למען תתעורר לחיים בכל הכח אשר מנענו ממנה, לתקן את דרכינו, עכשיו בכאב בלתי נתפס עד כדי שאין כבר מקום לפחד ואין אימה, כי כל טבע האדם עכשיו על המוקד, כי כל סולם כל הערכים עליהם שפכנו את הבל פינו אינה יותר ברורה מאליה, אלא שמחורבותיה ניבנה מחדש אם נשכיל לנכון. זה לא קשור לנאום של "רבנים" כבי' ואנשי מחשבה ורוח (לא פחות כביכולים) אשר מנסים בנאומיהם האפוקליפטים לתפוס טרמפ על המוחש כדי לכבוש שררה וכבוד. זה קשור למהות, לאמתת תכלית האדם על פני האדמה. וכל האידאולוגיות המוצהרות אינן כי אם תירוצים ביניים. זה בסיסי, זה נוגע ביסוד קיומנו של בני האדם עלי אדמות. והתיקון, אמנם בחצוניות הכי שוברת עיניים ולב דורש כעת המון כח גשמי (וסגר, והרג, ואומץ) מופעל בנחישות, דורש בפנימיותו למלא בראוי לו את הבור שחפרנו בתוך הלב. מהרי הגליל העליון, היום, הוא כל יום, הוא היום אשר נבחר.
by IaIr Menachem
October 13, 2015 at 09:47AM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT
No hay comentarios:
Publicar un comentario