Cartografía de mi alma que canta

listen to ‘cartografia del alma que canta’ on Audioboo

Hay lugares que no aparecen sino en mi mapa.
Lugares que hacen al fantasma de un sueño que va siendo.
Encrucijadas. Cual el fardo de heno fresco y fragante
que me sirvió de cama ebria antenoche,
bajo el túnel preñado de estrellas que desafió a duelo galante
a los anhelos temerarios del techo.
Cual esas rutas que valsan y marchan y blusan, siempre otras,
o balan y aún rockean sobre el volante fácil de mi hogar,
devorando kilómetros lentos, siempre en el mismo lugar
en que estoy siempre, al que no acabo de llegar.
Hay lugares a los que no puedo invitarte si no me visto de tí:
cualquiera de mis bosques, claptonizado de luz crepuscular,
o el aroma frío del río, mareado de sol, al mediodía.
Ese temblor de mi guitarra blanca cuando toca mis caricias,
y es del blanco de las aves que dibujan en sus mapas
desde otro lado ese campo, donde la brisa lo canta,
donde el cielo es un libro de alas que invita
a comprender y enamorar el suelo. ¿Ves,
allí sobre las nubes, allende tí, donde se llueve el pavor?
Donde el sueño conciente prodiga amor a la muerte
para oirla, entre gemidos, jurar amor a la vida.
Ruedo entre la muchedumbre lugares ignotos,
cartografiando el alma de mi mundo sin pesar:
aromas fieles, un zorro perplejo, la nutria
que no posará para la foto. Un árbol rencoroso.
El lecho de agua verde que corre hacia el sur,
y el sur, que no sabe del agua. Entre los valles,
se erigen mis montes atrevidos, vacilantes.
Un mapa de todo lazos; un mundo de adjetivos
adictos a la sustancia de mi danza,
al fragor de mi apetito, a la pasión de vivir
y cruzar de viaje tu camino siendo tú:
el sueño de que saliste, debiendo el que voy siendo.
La soledad que se inmola para donarse al encuentro.
El alimento perfecto que entra por mis ojos,
que se digiere en las palabras que no digo,
que nutre al cuerpo de mi canto cómplice de tu sorpresa.
No ha de qué redimirme que no de mí.
Llevo en el alma un rastro de aromas, de poesía;
del corazón partido nació un rosal. Si acaso ves la postal,
me reconocerás en el iris arqueado de mi suelo,
señalando entre risas los riscos de pura miel,
las olas hirvientes y amigables. Mira lo que no ves:
aquí en tí, amor oportuno y fiel, a flor de pies.

iaIr menachem, Elul 5774

לא טוב היות האדם לבדו, ואת עלית על כולנה

השם "אדם" חל על שלמות האיש ואשתו יחדיו, לכן, אפשר ללמוד את הפסוק האומר "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ג,י) כמכוון לשני צדי החיבור החיוני.

ניתן ללמוד מכאן שלהזכיר כפליים את אשר "לא טוב היות האדם לבדו" (הן לראות את המלים פעמיים בהתבוננות מול עינים עצומות, הן לאמרו פעמים, הן לכתבו בכתב יד פעם ועוד פעם), השוה בגימטריה 561, סגולה להפיק מצב המזמין לשורר "ואת עלית על כלנה" (כדברי משלי, רבות בנות עשו חיל ואת -היחידה שלי- עלית על כולנה), בערך 1122 (פעמיים 561). וכוון לזיווג מן השמים לאשת חיל אם לא מצאת, ואם זכית כוון לפארה; שיעלה טוב.

Guevurah de Maljut en Pi

En este mundo, el perímetro de una circunferencia queda atrapado en el valor abismal de π, multiplicando al radio del área que delimita. No puede salirse de esos límites, y calculado u construido secuencialmente, nunca se lo podrá terminar. En este mundo, el proceso consiste en sumar: 3 veces la longitud del radio, más una décima parte del mismo, más cuarentayuna milésimas, más quinientas noventa y dos millonésimas, más 653 milmillonésimas partes de este radio..., y así sucesivamente: sigues agregando para siempre, y nunca llegas a completar la obra. En este mundo. En otro, acaso, que se mueve en una dimensión más que las que conocemos, la circunferencia y su radio se moverán en tres dimensiones en vez de en dos, y entonces, por ejemplo, podremos "estirar" el radio al tiempo que lo curvamos en el espacio, hasta llegar a una situación en que el perímetro de la circunferencia sea igual -o aún menor- a su radio. O curvaremos la circunferencia de modo tal que quede casi por completo doblada en dos, y entonces dos puntos opuestos de la misma tendrían por puente -ésto es: por diámetro- una distancia infinitesimal. 
En nuestro mundo, Pi comienza por las cifras 314, el valor numérico del nombre Shad-ai, que representa a la faz Divina que pone límite a todo en la creación; a nuestros efectos, Guevurah por excelencia, y más específicamente, Guevurah (rigor, disciplina, ley inquebrantable) de Maljut, la realidad en acción, la performance, el desafío inserto en el tiempo. 
Un pensamiento propicio para mañana por la noche, que me cayó encima hace un rato, surcando las rutas fascinantes y oscuras del Galíl.

עוד מעט פסח (פרק 3): כולם מלמדים אותנו דברים טובים

https://www.youtube.com/watch?v=vhPL3wmKIPE

עם יאיר מנחם, באהבה מתוך היער, אל כל ילדי ישראל



(c) iaIr menachem  יאיר מנחם

AbracaAdabra.Network



http://facebook.com/iairmenachem

http://audioboo.fm/iairmenachem

http://twitter.com/iairmenachem

http://blogger.com/menachemedia

http://facebook.com/parnasah

http://youtube.com/iairmenachem

http://facebook.com/menachemiair

http://plus.google.com/iairmenachem

Whatsapp: +972-523-066459 SMS: +972-526-049665

עוד מעט פסח (פרק 2): נחשון האמיץ יודע להפעיל נס

עם יאיר מנחם, באהבה מתוך היער, אל כל ילדי ישראל

http://facebook.com/iairmenachem

http://audioboo.fm/iairmenachem

http://twitter.com/iairmenachem

http://blogger.com/menachemedia

http://facebook.com/parnasah

http://youtube.com/iairmenachem

http://facebook.com/menachemiair

http://plus.google.com/iairmenachem

Whatsapp: +972-523-066459 SMS: +972-526-049665

עוד מעט פסח (פרק 1): קומו ילדים, לעשות נסים מתוך היער!

עם יאיר מנחם, באהבה רבה, להתעורר ביחד לשמחה חדשה



http://facebook.com/iairmenachem

http://facebook.com/menachemiair

http://plus.google.com/iairmenachem

Whatsapp: +972-523-066459  SMS: +972-526-049665

You probably can touch any of my parts. But there is a need of "me" in your mind to make you able of touching me.

El conjunto (f,r,i,o) no necesariamente "me va a dar" frío. Puede darme "rifo", "ofir", un "orif" que me obligue a caminar hasta un "icio". Puede darme apenas un número 4, desde el que seguir resultando cosas indefinidamente. 
Cuando parto de un conjunto detallado (ésto es, especificando a las partes que lo integran), el pensamiento puede llevarme literalmente en cualquier sentido. Como enseñan los magos: "cuanto más de cerca miras, menos ves". Al ver las partes, me alejo de la noción del todo. Al ver el detalle, me pierdo el dibujo en perspectiva. Dicen otros: "Por ver el árbol, no ven el bosque".

En cambio, si tengo frío, o si tengo la palabra "frío", si tengo la sensación palmaria o su definición, puedo derivar del conjunto unitivo (de lo que parece algo "á-tomo", no fragmentable) sus partes, en cualquier sistema semántico. Desde la palabra "frío" puedo deducir el conjunto (f,r,í,o) y entonces sus permutaciones; puedo el número 4 y todas sus razones subsiguientes; puedo temperaturas y paisajes y sensaciones y estados de ánimo y hábitos de consumo y lenguaje hasta el infinito. En (f,r,í,o) están los componentes de algo sin dirección ni manual de instrucciones; en el frío a secas, están vehículo y camino hasta todas sus derivaciones posibles.

Como que 1+1 es mucho más que dos. Como que la táctica no basta para prever nada más allá, en tanto la estrategia es matriz de todas las tácticas que la persiguen. Como que hay que ser del cielo para querer retornar al cielo. Como que puedes ver el bosque y atender desde él al árbol, y a su tronco, y a las cortezas que lo visten, y a sus rugosidades, etc.; pero desde el árbol, jamás verás el bosque.
Como que antes de empezar a cambiar algo paso a paso, detalle a detalle, parte a parte, debemos imaginar cabalmente a dónde queremos llegar, para que cada paso y parte y detalle porten sentido de modo coherente y consistente.

Hace frío. Y pasan un montón de cosas que se reúnen en la sensación de frío. Que vistas desde alguna de ellas de a una o en racimo, parecen producir la sensación de frío. Que vistas desde el frío, le son apenas circunstantes, como definen al esplendor de la luna la oscuridad que le rodea y las manchas que le pueblan. 

You probably can touch any of my parts. But there is a need of "me" in your mind to make you able of touching me.

חידה פרטית לישועה כללית

התיצב על הבמה כאילו הרחבה כולה מידבר, והאלפים המפגינים בדרישת קצת אהבה אינם כלא היו, וניצל את הרגע לתפארת. ניגב את הזיעה מעל המצח, הביט אל האופק הרחוק אל האחת שתתדמיין נגישה להצהרתו, ועוד מראש בחר בה לנצח. וכך הרעים בקול מתוק אל מעבר לכל הגיון ברצותו להישמע באוזני לבה:

הייתי בשמחה ובספונטניות רץ עדיך ומרים אותך על זרועותיי בין צחוקים ונשיכות עדינות לך בסנתר ובצואר, רק כדי להגיד לך שלא איכפת מכלום מלבד הנועם הזורם בגלים ענקיים המציפים את המצוי. ואז, תוך כדי נשיפה על גחלי עיניך להרים מתוכם להבת דבש, הייתי אומר: בואי נשקיע את כל הקסם, בואי ניתן להווה לשנות למפרע את כל מה שחווינו כבר. בואי נעשה כאילו נצח כבר לנו יחד, ואז נזכה הלאה לנצח, סימטרי לתהום עליו נקפוץ. 

ואז... נעלם מזכרוני איך זה ימשיך. וזה שיר של ישועה. התגשי עדי לבי לגלות לי?

זיווג המעשה במחשבה תחילה

עולם המעשה מקנה צורה למחשבה; מעולם המחשבה נגלם המעשה. דרך דפנות הטוב מתגנב חוצה הרע; הפרת החוק מציבה מול עיני הנפש את אופקי הטוב, שהוא היפה, שהוא הוא האמת. השמש תזרח רק אם תהיה היכן שקרניה צפוים להתהוות; העולם יתעלם למפרע אם לא תתעלה עד למי שצפוי אתה להתהוות. וכמנהגה התודעה נוהגת, ורק נותר לפרוץ את התיקרה.

הרי "סוף מעשה במחשבה תחילה", בתנאי שהמעשה מופיע ראשון והמחשבה בעקבותיו . חומר ל.... מחשבה? או בדרך יותר קצרה, חומר למעשה דוקא

העד בהודאה והודיה בפני אדון הכל

העדה, מלשון יעד: תהליך יזום להביא כל דבר ליעדו, ובו:

ההדה, מלשון הד: שיכפול והעתקת הקול אל קירות כל אוזן, ואז

האדה, מלשון אד: העלאת כל הקול המצטבר עד השמים, להמיר את כל הנפעל בגשמי ברכה לתודעה

כל התורה כולה, בתוך כל אות שבלשוננו :-)

וכן, מלשון העדה העדות, היא הכנעה;

מלשון ההדה הודאה והודיה, שלב הבירור וההבדלה;

ומלשון האדה ההכרה באדנות אדון הכל, שם נמתקת כל הדרך

סיפור גביע הצלילים שהתקדש להציל פרח

על בסיס משל של הסופר האורוגואיי חוסה אנריקה רודו

עם יאיר מנחם חברכם הנאמן :-)

ראש חודש אדר ב' ה'תשע"ד, בגליל

אפילו לא מי: רק איך

להגיע עד גילי המופלג לאחר תפריט שלם של גילגולים, כדי לגלות שלשוא הערכתי את עצמי במראה על האומץ שהפגנתי תמיד בעקשנות לטעון שכמעט בכל דבר בחיים, לא ממש משנה מה הנעשה, אלא מי הוא העושה. היום, הבנתי סוף סוף שחייבים לבטל גם את משתנה ה"מי" מהמשוואה: לא משנה באמת מי את או מי אתה (זאת אומרת: לא משנה מאין באת ולאן נראה לך שהדרך שסוללת מובילה); גם לא כל כך משנה מה מעשיך (כי כל דבר המסוגל להגשמה יכול להיעשות הן לטוב הן למוטב): המשתנה המכריע הוא *** איך *** ייעשה בידיך מה שייעשה; באיזה תדר תנהג. משם יוגדר באמת מה עשית ומי זכית להיות. דרכיי דרכי נועם, והנתיבות החרותות בלבי, שלום.

השתיקו את קוהלת כדי לטשטש שיר השירים

אבל הבלים, הכל עוול

בין השמים לגופי entre los cielos y mi cuerpo

הראש בשמים והגוף על פני הארץ. הגוף, אדמה פוריה לנטוע בו שמים. הראש, להזרים תודעה של טוב אל כל איברי הארץ. ובאמצע הלב המכריע, הדעת המחברת את חן השמים עם נועם-פסיעותי על פני הארץ. סודו האהבה המתרגמת בין השניים, ומקנה להם את הצורה המקרבם למתיקות האיחוד.

La cabeza en los cielos, y el cuerpo sobre la faz de la tierra. El cuerpo, tierra fértil para plantar en él firmamento. Y la mente, para que mane de ella conciencia de bien hacia los órganos de la tierra. En medio, determinante, el corazón: la conciencia emocional que conecta a la belleza de los cielos con mi andar amable por la tierra.  Su secreto es el amor,  que hace de traductor entre los dos, y les impone formas hábiles de alcanzar la dulzura de la unión.

כמהים להתחבר לזולת כדי ליצור זרם של טוב

היו היה, או לחילופין עוד יהיה (רק היעלמותו לגמרי מהזמן לא אסבול)

זרם אחד כובש תודעות ולבבות אל החום ואל השמחה,

אל האימון ואל ההודיה. ככה בלי לשאול, בלי לשכנע, בלי לטעון או להציג.

זרם שובב העוקץ את הגיבנת והנשמה שמתחתיה מתעוררת

כזו יפה, כזו מאירה וזוהרת, וקל לזהותה מתוך אהבה בלתי נמנעת.

ישנן עקבותיו של הזרם הנסי. הן מעבר לצורות של כל אחד,

הרחק מעמדות והרגלים ותלבושות ונכסים. הן ביבשת פנימה,

היכן שהנשמה מקימת מושבה ומבקשת להיחלץ מכלוב בלתי רגיש.

בין רגבי העקבות החרותות אי שם, פירורי העבר והעתיד 

של הזרם האדיר מוכנים לנבוט להחיות, כמהים להתחבר לזולתם,

להתהוות זוגות ומשפחות אף שבטים של שלמות מתוקנת ופוריה, 

ולדבק חום ואהבה גדולה ושמחה לכל אשר ייגע. 

הנה סודו של זרם הישועה והשמחה לכולנו, מזומן לפרוח מבין צלקות הלב.

IaIr Menachem

אולי על זה חשב אותו אחד שהייתי כשכתב:

http://menachemedia.blogspot.co.il/2011/05/blog-post.html