jueves, 5 de mayo de 2016
מה עושים היום? הבה ניצור!
מה עושים היום? הבה ניצור!
רוב הזמן, אנו שואלים את עצמנו שאלות שתשובותיהן רחוקות מתודעתנו, אולם הן צפונות ומקודדות בין הרגבים התת-מודעים של הנשמה. הטארוט, כשמנוהל מתוך אהבה שפויה ומשועשעת, הנו כלי נפלא למפות את האוצר של אינספור תשובות שאנו כמהים להן ואשר, ללא ידיעתנו, אצורות בנו מכבר.
הנה לפנינו דוגמא של פריסתנו היומית הקלאסית בת שלושה קלפים, מבין כ"ב המסתורים הגדולים שבטארוט. הכל מתחיל במסתור הא', החכם-קוסם, הנמשל לחכמה העליונה הנתגלית מארובות שמים, עד למסתור העשירי, גלגל המזל, הנמשל למלכות העשיה עלי אדמות, בה הכל ברבוי ונראה בה כאילו המתרחש הוא במקרה, וקצת חשוך אף אכזרי. משם, צינורות האור חוזרים למקורם מעלה מעלה, עד הבינה הנמשלת ללבנה המתוקנת (המסתור השמונה עשר) והחכמה הגלויה המורכבת כבר גם מחכמת יושבי הארץ ומיושבת בתודעת המשכיל, משולה לחמה, היא המסתור התשעה עשר. על המוחין, בעולם האצילות העדין ובאופניו המעודנים, הכתר המשולש: המסתור העשרים, המשפט, נמשל לרצון; מעליו, העשרים ואחד, העולם המתוקן גם בהיגשמו, נמשל לתענוג המאחד; ובפסגה, המשוגע, מסתור האפס והעשרים ושניים, זה אשר אינו יסופר ולא יספר כי מקיף כל כמות ומספר, הוא משל נאמן ובלתי ישיג לאמונה.
ברם, שמע נא וראה. מתוך מערבולת הרעיונות נגשתי לשאול את עצמי מה לעשות היום עם הכוחות המופלאים האלו, עם המגוון האדיר של אורות אשר רקדו לכבודי עת הקיצותי משינה. הבה נעשה סדר, אמרתי. ערבבתי בזהירות וחביבות את הצרור עם התמונות כלפי מטה. בהתרגשות, נטלתי קלף מהאמצע. והנה הוא: המשוגע!, המשוגע היפה הזה שהוא הכי שפוי מכולם, בחלקו דו ובחלקו תלת-מימדי אם תעיין היטב בדמותו. פוסע והולך לשום מקום מצויד באמתחתו הזעירה, יודע שכל צעד מקדים אותו בדרך הפונה תמיד אל מרכזו בכל נקודה שבו: מן הסתם, כל צעד מקרב אותו לברוא עולם. העינים המביטות למרומים מכתיבות את הדרך לרגליים, הפוסעות על פני אדמה חורגת, בצהוב ובתכלת. רעבתנות החיה אשר עוקבת אחריו אינה מאיימת עליו, כי תמיד יש מעין חתיכת צבע הנובעת מבגדיו להחזיקו בהקשבה, בתאוה מדודה. אמונתו מביעה ביטחון מלא, כצביון עולם שהוא כתר כל הכתרים. כל צעד שהוא פוסע משאיר, מטבע הדברים, עקבות חרותות בעור הארץ לבאים אחריו. קלף ראשון, ברם, מתוך השלושה שאטול, כדי לנסח בהווה נוכח גירסה אפשרית של התיקון אשר לימד אותי הבעל שם טוב הקדוש. הקלף הזה, הראשון, מסמן את שלב ההכנעה, בו התודעה עשויה להתיישר ולהיתאם למציאות הנוכח. זה התדר המוזמן לתודעתי, ממנו לבנות את היום. יותר מדויקת, יותר מתאימה למצב רוחי הצוהל, יכול ולא יכלה להיות. לאן שידזמן לי היום לצעוד, יהיה לשלום, מוצדק ומושלם.
נטלתי בזריזות קלף שני צמוד לתחתית הצרור. המסתור האחד עשר: הכח, המתלבש בספירת היסוד, במצבר הטעון בכל הכוחות המתוקנים בי, ומתעלה בחזרה אל מקורו. בשלוה נינוחה, עדור כל סימן אשר ירמוז להפעלת מאמץ כלשהו מעצמותו, לבוש בגדי מלכות ובשיא תקינותם והדרם, נוגע ואינו נוגע, הוא פשוט פותח ומחזיק פתוחות את הלסתות של האריה העז והגיבור המביט אליו בכניעה סגדנית, בהתחננות שיש בה גם מההודיה והנועם. מתוך ההשראה הבלתי מתפשרת של המשוגע, בשלב השני של התיקון המכונה בשם הבדלה (אשר יכתיב לי כמה ובמה להשקיע מאורי בפועל), מסתור הכוח יש בכוחו את הסמל לכל שררה ומלכות, כנוע לרגליו, מוכן ומזומן לשרתו. כל המציאות תחת שליטתו, באיזון של איפוק הרמוני ומושלם שיסגל אותי לבחור בלי להיבחר, להוביל בלי להיות מובל, ללכת בלי להיגרר. הכוח המוסרי שאפרוס ינבע ממודעות שלמה ושלווה של עצמי הכוללת את כל אשר לי, ומשום מקור מלבדו.
צליל החצוצרות נשמע, אין זמן לבזבז, עולמי עומד על רגליו למראה הקלף השלשי המתגלה בזהות המסתור העשרים, המשפט, משל לשלשי שבכתרים שבעולם האצילות הוא הרצון, בשיא טהרתו ועצמתו: השלב השלשי של התיקון, ההמתקה, חוצה את הדרך מהאמונה של המשוגע, להתגלות דרך גשר הכתר השני המכונה תענוג, בכתר הרצון הבלתי נכנע, של האומץ שאי אפשר להביס ואי אפשר לשחד, המושך אל המרומים את כל התחתונים. המטר רב הגוונים עולה מן האדמה אל השמים שם מלאך עטור כנפיים מסרטט חזון לעיני כל בעלי תמותה, שאם יאחזו בו, יתעלו ממוגבלותם אל בחינת נצח, כי יוולדו אל תודעה עליונה, תחת השפעתם של אבי-טיפוס המוסתרים בדרך כלל מעיניהם. הזמנה שאי אפשר לסרב אל החן, אל הקסם העליון שהופך לי מוחשי. ידעתי ולא ידעתי: היום עת רצון ליצירה, ומסילת הסימנים המופלאים של הטארוט החסידי שלי סרטט לי את הדרך והצינור להביע את יצירתי באופן שתעלה על גדותיי לברך את עולמי בשלמותו. תודה!
Tarot - tirada diaria de 3: ¿Qué hacemos hoy? ¡A crear!
¿Qué hacemos hoy? ¡A crear!
De continuo, nos hacemos preguntas cuyas respuestas concientemente desconocemos, y que se hallan -no obstante- cuidadosamente encriptadas entre los quicios subconcientes del alma. El Tarot, manejado con amor lúcido y lúdico, es una preciosa herramienta para mapear el tesoro de innúmeras respuestas que anhelamos y que, sin saberlo, ya sabemos.
Este es un ejemplo de nuestra clásica tirada diaria de 3 cartas, de entre los 22 arcanos mayores. Todo empieza en el arcano I, el Mago, que representa a la Jojmáh-sabiduría en su revelación desde lo Alto, hasta el X, la Rueda de la Fortuna, que es la Maljút-reinado sobre la tierra en que todo se ve múltiple y azaroso y, con frecuencia, algo oscuro, arbitrario y hasta cruel. Desde allí, los conductos de la luz retornan a lo Alto, hasta la Bináh-entendimiento de la Luna enmendada (arcano XVIII) y la Jojmáh-sabiduría revelada y elaborada ya en la conciencia, representada por el Sol (arcano XVIIII). Sobre la mente se posa, en el más sutil ya de los modos y mundos, la corona tripartita: el arcano XX, el Juicio, representa a la voluntad-Deseo (ratsón); el XXI, el Mundo en pleno orden y realización, representa al Deleite (taanúg); y por fin, el Loco, 0 y 22, cuya innumeridad envuelve toda posible cantidad, el poder fiel y supraconciente de la Fe (Emunáh).
Este es un ejemplo de nuestra clásica tirada diaria de 3 cartas, de entre los 22 arcanos mayores. Todo empieza en el arcano I, el Mago, que representa a la Jojmáh-sabiduría en su revelación desde lo Alto, hasta el X, la Rueda de la Fortuna, que es la Maljút-reinado sobre la tierra en que todo se ve múltiple y azaroso y, con frecuencia, algo oscuro, arbitrario y hasta cruel. Desde allí, los conductos de la luz retornan a lo Alto, hasta la Bináh-entendimiento de la Luna enmendada (arcano XVIII) y la Jojmáh-sabiduría revelada y elaborada ya en la conciencia, representada por el Sol (arcano XVIIII). Sobre la mente se posa, en el más sutil ya de los modos y mundos, la corona tripartita: el arcano XX, el Juicio, representa a la voluntad-Deseo (ratsón); el XXI, el Mundo en pleno orden y realización, representa al Deleite (taanúg); y por fin, el Loco, 0 y 22, cuya innumeridad envuelve toda posible cantidad, el poder fiel y supraconciente de la Fe (Emunáh).
Mira, pues. De entre el torbellino de ideas acudí a preguntarme qué hacer hoy con estas energías maravillosas, con las luces multicolores que danzaron para mí al despertar. Pongamos orden, me dije. Mezclé cuidadosamente el mazo vuelto abajo, con exageración minuciosa. Emocionado, tomé una carta de enmedio. Y hélo aquí: ¡el Loco!, ese loco lindo que está más cuerdo que todos, medio tri y medio bidimensional si atiendes bien al dibujo, que camina hacia ningún lado con su ínfimo morral, sabedor de cada paso que avanza en un camino que va siempre hacia el ubicuo centro de sí: de suyo, a crear el mundo. Los ojos que miran a lo alto dictan camino a los pies, que recorren una tierra irregularmente celeste y amarilla. La voracidad de la fierecilla que le sigue no le puede lastimar, pues siempre hay un colgajo que mana de sí para ella. Su fe emana certeza plena, en la corona de todos los mundos. A cada paso que da, deja el terreno hollado para quienes vendrán tras él. Primera carta, pues, de tres que voy a sacar, para elucidar una formulación en presente del tikún-enmienda que me propuso el Baal Shem Tov. Esta, la primera, ocupa el lugar de la Hajnaáh-asunción: ésta es la sintonía que toma mi conciencia para empezar a elaborar el día. Y más precisa, más acorde a mi ánimo jubiloso, no podría ser. A donde me toque caminar, será con shalóm, justo y perfecto.
Apresuradamente tomé una segunda carta de entre las últimas del mazo. Arcano XI: la Fuerza, que ocupa el lugar de Iesód-fundamento, de la gran batería cargada de todas las fuerzas ya rectificadas en mí, y de retorno ahora a su fuente. Con serenidad absoluta, sin nada que haga pensar que ello le cueste ningún esfuerzo, vestido con atuendo pleno de majestad sin mácula alguna, apenas si con un ademán en que toca sin tocar, se basta para abrir y mantener abiertas las fauces del león poderoso que le mira desde una subyugación implorante no exenta de agrado. Desde la inspiración inclaudicable del Loco, en la segunda etapa del tikún (la Havdaláh-discriminación, que dictará cuánto y en qué invertir de mi luz para la acción), la Fuerza tiene en su poder el símbolo de toda majestad y realeza a sus pies. Toda su realidad bajo control, en equilibrio de contención armónica y perfecta que me dotará de la facultad de elegir sin ser elegido, de liderar sin ser liderado, de ir sin dejarme llevar. La fuerza moral que desplegaré emanará del más pleno y sereno conocimiento de mí, y de ninguna fuente que no de esa.
Suenan las trompetas, no hay tiempo que perder, mi mundo entero está de pie cuando la tercera carta se revela en el arcano XX, el Juicio, en la tercera de las coronas del Kéter: la tercera etapa del tikún llamada Hamtakáh-endulzamiento atraviesa el camino desde la Fe del Loco hasta revelarse, por el puente de la corona segunda -del Deleite-, en la corona del Deseo inclaudicable, de la voluntad invencible que atrae hacia lo Alto los abajos. La lluvia multicolor de la tierra efluye hacia el firmamento en que el ángel alado dibuja una visión a ojos de los mortales, que tomados de ella, podrán dejar de serlo, naciendo a una conciencia superior, bajo el influjo de los arquetipos que le están de común ocultos. Una invitación irresistible a la gracia, a la magia de que me vuelvo artífice, a que me vuelvo sensible. Es -ya lo sabía, aunque no- día propicio para crear, y el sendero de los signos asombrosos de mi Tarot jasídico me ha dado el croquis del camino, a cuyo través lograr que mi creación me desborde para bendecir a mi mundo todo. ¡Gracias!
miércoles, 4 de mayo de 2016
העכביש מבין את מקומו בעולם. אינו מפחד או מתבייש לפרוש את המלכודות מהן ישיג פרנסתו היכן שהמזון המתאים לו מצוי. ועושה זאת באופן נאה וגם משרת לסביבתו. La araña comprende su lugar en el mundo. No teme ni se averguenza de disponer las trampas que le proveeran sustento alli donde su alimento es frecuente. Y lo hace de un modo que, al mismo tiempo, es util y agrega belleza al ambiente en que mora.
via Instagram http://ift.tt/1q0Uxtw
העכביש מבין את מקומו בעולם. אינו מפחד או מתבייש לפרוש את המלכודות מהן ישיג פרנסתו היכן שהמזון המתאים לו מצוי. ועושה זאת באופן נאה וגם משרת לסביבתו. La araña comprende su lugar en el mundo. No teme ni se averguenza de disponer las trampas que le proveeran sustento alli donde su alimento es frecuente. Y lo hace de un modo que, al mismo tiempo, es util y agrega belleza al ambiente en que mora.
martes, 3 de mayo de 2016
... y los hombres, que? ella es solo una cebolla, toda dignidad, pulsion de vida libre. la escasez de superficie la compele a conquistar las alturas. vela ahi, 40 centimetros mas arriba, sin vertigo ni temor, al aire libre que suyo. ve ahi con que maravilloso desparpajo, no se pregunta si puede, se hace gruesa, se despereza y florece. ובני האדם, מה איתם? היא רק בצל, מלאה כבוד, תשוקת חיים ודרור. החסרון בשטח רק דוחף אותה לכבוש גבהים. ראה אותה שם, 40 סנטימטרים מרומה, ללא סחרחורת או פחד, באויר הצח שלה. ראה שם כמה ללא דאגה או התחשבות ובלי בושה, אינה שואלת אם תוכל ולא מבקשת רשות. רק מתעבה, מתמתחת וכבר פורחת.
via Instagram http://ift.tt/1W5odUf
iairmenachem@fb ---> menachemedia
... y los hombres, que? ella es solo una cebolla, toda dignidad, pulsion de vida libre. la escasez de superficie la compele a conquistar las alturas. vela ahi, 40 centimetros mas arriba, sin vertigo ni temor, al aire libre que suyo. ve ahi con que maravilloso desparpajo, no se pregunta si puede, se hace gruesa, se despereza y florece. ובני האדם, מה איתם? היא רק בצל, מלאה כבוד, תשוקת חיים ודרור. החסרון בשטח רק דוחף אותה לכבוש גבהים. ראה אותה שם, 40 סנטימטרים מרומה, ללא סחרחורת או פחד, באויר הצח שלה. ראה שם כמה ללא דאגה או התחשבות ובלי בושה, אינה שואלת אם תוכל ולא מבקשת רשות. רק מתעבה, מתמתחת וכבר פורחת.
הר המנוחות, גבעת שאול, ירושלים, עיר הקודש. דור המעכב את המשיח. ככה קוברים כביכול אצלנו את המתים: מאות דורות נלחמנו בגלות ושלמנו כל אשר לנו בלי חשבון, רק לקבור את מתינו באדמה כראוי להם ולחזון תחיית המתים בעתה. ושבנו אל ארצנו להלין את גופות מתינו בתוך כוכי בטון אטומים סיליקון על פני הארץ, כמנהג עובדי המוות העושים את רעיהם אלילים?! עד היום לא ידעתי מזה. ועכשיו אני מבין מה קורה אצלנו, והמשכיל יבין, וכל אשר ידו בדבר וכל אשר הולך בדרכו אל תהי לו תקוה וכרגע יאבד ובמהרה יכרת. Cementerio "Monte de los Reposos" ("Har Hamenujot"), Guivat Shaul. Jerusalem, la ciudad de lo sagrado. Generation a la que toca redencion y la posterga con casi cuanto acude a sus manos. Asi son -sepultados?- nuestros muertos: por cientos de generaciones, luchamos y negociamos en el exilio y pagamos cuanto fuera necesario, sin limite, por sepultar a nuestros muertos en tierra (en-terrar), al modo digno de ellos y de l sueño de que habran de resurgir en su tiempo, de un modo que los profetas anunciaron y que genetistas entienden hoy. Y retornamos a nuestra tierra para atrapar a los restos fisicos de nuestros muertos en celdas de cemento hermetizadas con silicona, al modo de los cultores de la muerte que idolatran a la dimension material de sus iguales?! Hasta hoy, no me habia tocado saber de esto. Y ahora entiendo lo que nos pasa, y quien reflexione rectamente al respecto comprendera; y todo quien su autoridad o poder estan en propiciarlo u permitirlo u no impedirlo -y todo quien le sigue- no tenga mas esperanza y pierdase del mundo y sean el y su legado olvidados por siempre.
via Instagram http://ift.tt/1rf1Yya
הר המנוחות, גבעת שאול, ירושלים, עיר הקודש. דור המעכב את המשיח. ככה קוברים כביכול אצלנו את המתים: מאות דורות נלחמנו בגלות ושלמנו כל אשר לנו בלי חשבון, רק לקבור את מתינו באדמה כראוי להם ולחזון תחיית המתים בעתה. ושבנו אל ארצנו להלין את גופות מתינו בתוך כוכי בטון אטומים סיליקון על פני הארץ, כמנהג עובדי המוות העושים את רעיהם אלילים?! עד היום לא ידעתי מזה. ועכשיו אני מבין מה קורה אצלנו, והמשכיל יבין, וכל אשר ידו בדבר וכל אשר הולך בדרכו אל תהי לו תקוה וכרגע יאבד ובמהרה יכרת. Cementerio "Monte de los Reposos" ("Har Hamenujot"), Guivat Shaul. Jerusalem, la ciudad de lo sagrado. Generation a la que toca redencion y la posterga con casi cuanto acude a sus manos. Asi son -sepultados?- nuestros muertos: por cientos de generaciones, luchamos y negociamos en el exilio y pagamos cuanto fuera necesario, sin limite, por sepultar a nuestros muertos en tierra (en-terrar), al modo digno de ellos y de l sueño de que habran de resurgir en su tiempo, de un modo que los profetas anunciaron y que genetistas entienden hoy. Y retornamos a nuestra tierra para atrapar a los restos fisicos de nuestros muertos en celdas de cemento hermetizadas con silicona, al modo de los cultores de la muerte que idolatran a la dimension material de sus iguales?! Hasta hoy, no me habia tocado saber de esto. Y ahora entiendo lo que nos pasa, y quien reflexione rectamente al respecto comprendera; y todo quien su autoridad o poder estan en propiciarlo u permitirlo u no impedirlo -y todo quien le sigue- no tenga mas esperanza y pierdase del mundo y sean el y su legado olvidados por siempre.
domingo, 1 de mayo de 2016
martes, 26 de abril de 2016
Suscribirse a:
Entradas (Atom)