מלך על הבלתי נמנע כי אוהב

חשבתי שאולי אסתתר מאחורי תרוצים קלים, או שאתפלפל על הבלתי נמנע בהיגדרו כנשוף הנפש באנחה כשהמוח מפסיק לרגע להטריד. 

הבחנתי, הבדלתי בין השתיים. והבנתי שעדיף להשכיל כמשולים בזוהרם לרקיע, להיתלות משמי שמי קדם, להימלט ממשיכות תהום, ומתוך תבונה מעובדת בפינוק תדיר, להמשיך להיעשות בגלוי לפי הנרגש כהכי טוב; בלי להפסיק לרגע את הביקורת העצמית. לחיות כמו מ-ל-ך, בו ה"מ"וח קודם, ה"ל"ב מפתח, וה"כ"בד יודע כבר מהו טוב, ודואג לשרידה של כולם. 

אז נאנחתי לרווחה, לפני דקה או שתיים. וחמוש חיוך ענק, באתי לשתף עוד אופן אחד לביטוי מסקנות חיים שנתהוות לאקסיומות, נקודות התחלה ותכלית.

ואת הכל אפשר לסכם גם במילה "אהבה", בה האל"ף, האיחוד המצופה והדוגמא לו, עומד בראש, ומתחתיו שני ההי"ם, שני קטבים שווי-ערך, מחוברים בקשר ה"ב", הבית, המספר הזוגי הראשון המסמל כאן דרך הלוך וחזור תדיר, דו-כיוון, רצוא ושוב.

היו היה פעם לפני שנים רבות דבר שאיננו. אך אנוכי הקטן, ישני; ישני כי ישך. וזה מדהים וזה נפלא וזה שווה הרמת לחיים :-)