iairmenachem@fb ---> menachemedia

הנה לילה מאחורי מסכה, והנה חלום. ובחלום, רק יום. אינני בחלום, אולם אני הולך על דרך צרה, כעין שביל רגלי בין משטחי דשא ופרחיה רבה ומקופחת; אבל אינני קשוב לכל הסובב אותי כי אם רק אל יעד ותכלית לכל הליכתי, בית אחד בו נפגשות כל הבחירות אשר בחרתי עד כה, ורצוני להגיע מתגבר עם כל צעד וצעד, ואני מאיץ את פסיעותי לזרז את הגשמת התכלית; והנני משתומם מזדעזע ביהגלי אשר ככל שאני ממהר, כך הבית נהיה יותר רחוק אל מול עיני, מתרחק בקצב תמיד יותר מהיר מזה בו אני מתקדם לשום מקום כי המרחק ביני לבין תכלית כל מפעלי מתמתח ומתפרש לאין גבול. ואז אני מאט, בזהירות, צועד במתינות כשעיני תקועים בבית הכאילו נמשך לקראתי ככל שאני חדל מלרוץ אליו. פסיעה קצרה ונינוחה, רגע של דומיה, התבוננות במחזה הבית המגלה עוד ועוד מפרטיו לעיני ככל שנעשה יותר ויותר קרוב, מתקרב המידה הרבה יותר גדולה מהמידה בה אני מאיט הליכתי אליו. עד רגע הפסגה, כעין עולם כסוף המתפוצץ ונשפך מתוך תודעתי, כשאני מקדים את הצפוי, ובסימן חפוז, כחיל הרץ אל המסדר, פשוט עוצר, מפסיק ללכת, עומד זקוף, נושם ונושף לרווחה. מביט סביב והנה כל הנוף שינה משמעות: עכשיו, הבית עוטף אותי, ואני הולך בתוך הבית. באהבה, יאיר מנחם
by IaIr Menachem

May 31, 2015 at 08:04AM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT