iaIr menachem יאיר מנחם: אולי חלונות אלו של שמים, חרותות בבצק עלי ענן, הן הצינורות, הנתיבים דרכם מופיעים ונעלמים, לפי מקרה או לקצב מנגינה בלתי נודעת לנו, כל הדברים שאנו מדמים לנו רצופים? אין זה מטורף לדמיין שכל מה שאינני רואה כעת קיים עכשיו בכל זאת בעולמי? אולי דוקא דרך החלונות האלו מתגלים הסנדלים בבוקר, כשכפות רגליי מחפשות היכן שזכרוני מעלה אותם? ואילו הסנדלים לא היו מופיעים היכן שהנחתים, מה זה היה אם לא נקודת מפנה, בתודעה שלי או בשמים? Acaso son estas ventanas de cielo, grabadas en hojaldre de nube, los conductos por donde aparece y desaparece, ya azarosamente o respondiendo al compas de una melodia que ignoramos, todo lo que pretendemos continuo? Vaya insensatez contar con que existe en mi mundo de este instante tambien lo que no estoy viendo! Acaso es por estas ventanas que se materializan por la mañana las pantuflas, al contacto de mis pies con donde las evoco? Y si no aparecieran alli, que seria sino una singularidad mas de mi conciencia o de los cielos?