ברך את הכלה ויצא לדוג בתוך החושך: אור ליום המיוחל מימיו, השמים היו ורודים, קבוצה אחת נצחה את זולתה בכדורגל, רשעים נלחמו ברשעים הלוך ושוב, תמימים התכופפו עוד קצת כדי לא להיפגע מהירי, במסעדה שממול הדפיסו תפריט חדש, והחתולה הקטנטנה שאמצנו לאחרונה נעלמה או נבלעה בגדוד החתולים שבחניון. הכל יפה, הכל כצפוי. המצוי עובד קשה להתמודד עם הרצוי; מתוך עבר משתנה בזיכרון לטובת החלום, העתיד יוצא אט אט לאור כאילו הכל מוכן לו... ומלא כאן תפאורה וקרטונים צבועים.
ברך את הכלה ויצא לדוג בתוך החושך: אור ליום המיוחל מימיו, דמיין רמזור כלוא בגזע עץ, אכל פסטה עם ריבת חלב, הריח בתענוג פעמונים וסנדלי גומי שהיו על מדף בחנות. יצא מבית הקברות עם בוץ בנעליים הזוהרות שנעל לכבוד החתונה. קיוה לאות, לסימן המבשר שהמועד אכן הגיע; בהיעדר מנוח, גם מראה לא מצא שתשקיף לו שהוא מזמן היוה כבר את המופת.
כילה את הדג ונפל על ברכיו אל פני החושך. קדמה, דמותך מזוגה בכל הנוף, בדייקנות משגעת (ההרים המשולים ללחייך, הגרון של הנהר לך בשפתיים, הערבה מלאה תיקוה בצוארך). ומערבה רק את, בלעדי כל, בדרך בלתי מורגשת לזרוח במזרח, בוכה ומתחננת להקדים את השעה מתוך החור באמונה. ואז הוא ניסה להתהוות מלאך הממונה על לייחד את קוטביך, למזג את הקצוות המתרחקות תדיר בתוך דמות חדשה המסוגלת לשלמות. האופטיקאי התנדב לעזור בשלו, וכן הבחור המחלק וויסקי בליל היער; ואף בעל המסעדה שממול הצטרף לאתגר.
התבונן קדימה אל דמותך הנכללת בכל ואל דמותך השניה לאחור הכאילו כוללת כל, והתהווה הוא עצמו גשר בין השתיים. וכשנפגשתן סוף סוף כמעט באמצע הגשר אמנם קצת לצד שמאל, הוא התקפל והתפרש בחזרה מבחוץ והתהווה חיבוק החותם נצח, ולפתע יהיה לך הכי טבעי ששתי קצוות מנוגדות בחיי אהבתך, לא היו מעולם.
ברך את החושך והלך לקראת כלה, אור ליום המיוחל מימיו. אותו יום אשר בנה כל ערב, אשר נחרב כל צהריים עד כה. ברך את הכלה ויצא, אור בפיו, להעיר את החושך.
\\ יאיר מנחם, ר"ח מנחם-אב, ה'תשע"ג
No hay comentarios:
Publicar un comentario