Sin sustos: Quiero en tí que todo hable de amor a tí

Espanto. Pensado en hebreo, behaláh בהלה. Apenas entré a casa, tras un fin de semana largo de deleitable encuentro familiar,para el que subimos con mis hijas pequeñas a Ierushalaim.

Dije espanto, behalah. La casa grande y bonita está como atorada, caótica, a medio desarmar. Quedan tres días para completar la mudanza a la nueva morada, más pequeña y más mágica de lo que ésta pudo haber sido.  No hay ningún modo razonable en este mundo de que yo logre trasladar mi vida un kilómetro hacia el este en tiempo y forma y de modo completo... un desafío en el que sin duda triunfaré, sólo que por ahora no tengo idea de cómo.

Espanto, "behaláh", señalé. Aprendí hace mucho que la revolución del da'at, de la conciencia vital de sí, comienza por ser esencialmente semántica. Sólo dí lo que te sale del corazón, y luego, frente al texto completo, elige algunas palabras a las que asignar un significado diverso del consensuado, de modo que todo el texto se incline y desvíe de la tristeza hacia la felicidad, de la exasperación a la placidez, de la certidumbre endeble a la fe perfecta en todo el sistema cósmico y su determinación de misericordia con justicia para todos quienes practican la justicia, y aman con piedad la caridad.  Hay que llevar a cabo un ejercicio semiótico que ponga distancia entre toda negatividad y mi conciencia.

De modo que me puse a leer mi propio discurso, y me paré en la primera palabra. Espanto; "behaláh". Se me antoja que esta palabra hable de amor. Se me antoja que todo hable de amor. En hebreo, podemos dividir "behaláh" en dos palabras claras: בה - לה  "báh", en ella, "láh", para ella. Esa es la descripción de una situación ideal en el amor, en que el lado masculino proactivo está "en ella", la abraza y penetra todos los niveles de su conciencia; y lo asombroso es que es "para ella" todo lo que él hace, para hacerle bien. No se retiene encerrado en su conciencia de sí, sino que es levado por una metáfora, un salto semántico que convierte al conquistador (que, de hecho, está "en" ella) en hacedor de bien que le hace bien a ella en la sustancia y en la forma, y en el mejor modo para la naturaleza de ella (porque de hecho, hace "para ella").  La probabilidad de una situación como ésta es tan ínfima, que casi no queda mujer dispuesta a creer a lo que ven sus ojos si le ocurre la maravilla. Otra traslación semántica: ella se encuentra con lo que está llamado a desbordarla de bien, y lejos de toda razón, sencillamente se asusta. Se espanta. Behaláh. Las puestas en escena de "bah-lah" (en ella, para ella) dan por resultado espanto, "behaláh". Por si faltara algo al ejercicio semiótico, resulta que el valor numérico de la palabra "behaláh" en hebreo es 42, un número fundamental en la cabalah, que alude a elevación, compleción, endulzamiento, ascensión.

Es bonito que justo comencé esta reflexión en el espanto, "behaláh", cuando me proponía apenas señalar mi sensación ante el paisaje de la casa de la que tengo que trasladar mi existencia en los próximos días. Es bonito que se me haya ocurrido pensar en todo lo recién dicho. Porque cambiar de morada es también una suerte de dislocación semántica, algo como poner tu contenido en otro continente, como enfrentarte al desafío de una metáfora nueva de ti. Este espanto es una joya que debo cuidar con celo, para abrir desde él las puertas de la metáfora nueva en que realizarme de aquí en más. 

Un detalle interesante. "báh-láh", en ella para ella, una expresión de sujeto ausente, vale 42 como dijimos, y alude así a ascención, elevación, en cierto modo incluso atracción. Pero "báj-láj", בך לך que es "en tí para tí", la misma expresión mas con objeto revelado que claramente eres tú, tiene valor 72, igual que la palabra "Jesed" חסד que es piedad, fundamento de los aires de conciencia convenientes para todo éxito en general, y en el amor en particular.

De modo que, a no asustarse ni espantarse :-).  La mudanza se va a realizar, y mi arte de endulzar sentido -tales las alas- en un apenas despertar estará en tí, y para tí.

אל בהלה: בא לי בך שהכל ידבר על אהבה לך

בהלה. רק נכנסתי הביתה, לאחר סוף שבוע ארוך של מפגש משפחתי, אליו עלינו לירושלים מהגליל עם בנותי הקטנות.
בהלה, אמרתי. הבית הגדול והיפה צפוף, מבולגן, חצי מפורק. נשאר רק 3 ימים להשלים בע"ה הובלה לבית החדש, יותר קטן אך עוד יותר קסום ממה שזה יכל להיות. אין אופן הגיוני בעולם בו אהיה מסוגל לעמוד במסימה להעתיק את חיי קילומטר מזרחה בזמן ובשלמות, מסימה בה בטוח אצליח... רק שאין לי מושג איך . לרגע: בהלה, כנ"ל.

בהלה, ציינתי. למדתי מזמן שהמהפכה התודעתית היא בראש ובראשונה סמנטית במהותה. רק תאמר מה שיוצא לך מהלב, ואחר כך, מול הטקסט המלא, תבחר מילים מסוימות להקנות להן משמעות אחרת מהמוסכמת, באופן שכיוון הטקסט המלא יטה מעצבות לשמחה, מעצבים לנחת שלווה, מביטחון קלוקל במחר לאמונה בכל המערכת הקוסמית והכרזתה על חסדים בצדק לעושי צדקה וחסד. צריך לעשות תרגיל סמיוטי השם מרחק בין כל שליליות לביני.

אז קראתי את הנאום שלי ועמדתי על המילה הראשונה. בהלה. בא לי שהמילה הזו תדבר על אהבה. בא לי שהכל ידבר על אהבה. בהלה, בה-לה: המצב האידאל באהבה, בו הזכר נמצא "בה", חובק את בת-זוגו וחודר בה בכל רבדי התודעה העצמית; והמדהים שהוא "לה" עושה, בשבילה, להיטיב לה. לא כלוא בתודעת עצמו, אלא ניכל בהשלכה סמנטית שהופך את הכובש (הרי, הוא בה) למטיב לה, משפיע טוב לה בחומר ובצורה לפי טבעה (הרי הוא לה). סבירות המצב כל כך קלושה שאין כמעט במצוי זו שתאמין למבט עיניה מולה. עוד העתקה סמנטית: היא רואה מה שעשוי לעשות לה הכי טוב, והרחק מכל הגיון היא פשוט נבהלת.מחזות בה-לה גורמים לבהלה. אם היה חסר משהו לתרגיל הסמיוטי, יוצא להיות שהמילה בהלה, בגימטריה, ערכה 42, מספר שמדבר דוקא על העלאה, השלמה, המתקה, שידרוג, בתורת הקבלה.

יפה שדוקא בענין בהלה פתחתי, כאשר התכוונתי סתם לדבר על תחושתי מול מחזה הדירה מימנה אני חייב להעתיק את עצמי בימים הקרובים. יפה שעל כל הנאמר לעיל חשבתי. כי לעבור דירה זה גם מעין העתקה סמנטית, מעין לשים את התוכן שלך בתוך צורה אחרת, להוביל את הנמשל אל תוך משל חדש. הבהלה הזאת היא מרגלית עליה אני חייב נורא לשמור, כדי לפתוח מתוכה את שערי המשל החדש להתגלם בו להבא. בהלה בה, בהלה לה. מעניין לראות: "בה-לה", ביטוי בו הנושא מושמט, שווה 42, המדבר על העלאה, שידרוג, השאה, הבאה בכלל. אך "בך-לך", אותו הענין אך בגילוי, בו הנושא הוא את, שווה 72, הערך המספרי של המילה חסד, יסוד הרוח התודעתית הנכונה לכל הצלחה בכלל, באהבה בפרט.

אז, אל בהלה . הדירה תובל, ואומנותי להמתיק משמעות -אלו הכנפיים- אם רק תתעוררי תשרה אכן בך, אך לך.

משל לחשיבות המרחק התודעתי באהבה Metáfora de la importancia de cosmogonía compartida en el amor

השקיעה המדליקה בהרי הגליל, היום, בירידה מכיכר בני-ברית בשכונה המערבית של כרמיאל לכיוון רח' נשיאי ישראל:

el fogoso crepusculo del Galil, esta tarde>

solo un minuto despues, pero otro punto de vista; y todo cambio. como en la vida.

רק דקה אחרי אך מנקודת מבט אחרת מאתיים מטר קדימה, והכל השתנה. כמו בחיים:

אך לא: זו הזיה! הרי זו אותה שקיעה... שום דבר לא השתנה, מלבד הנקודת מבט שלי, שגלגלתי סיגריה בסיבוב ונדהמתי לראות את המחזה הכל כך שונה כעבור מאתיים מטר. ובסוף עמקי החיפוש אחרי הסיבה למסובב, נמצא רק את הבחירה הקוגניטיבית-תודעתית: השקיעה אותה שקיעה, ואני בוחר איך לחרות אותה בלבי.

¡Pero no!:es apenas una ilusión; si de hecho se trata exactamente del mismo crepúsculo... nada cambió más allá de mi punto de vista, que armé un cigarrillo mientras manejaba la curva, y me sorprendí de pronto al levantar los ojos frente a un paisaje tan distinto apenas doscientos metros después. Y en el fondo y final de la búsqueda de causa desde la consecuencia, resulta que sólo la elección cognitiva juega: es el mismo atardecer, y yo elijo en cual de sus formulaciones grabarlo en mi corazon.

שמחת האוהב בתודעת המאהב - TheMarker Cafe

שמחת האוהב בתודעת המאהב - TheMarker Cafe


מצאתי לי היום סיבה להיות שמח. המצאתי שמחה, שתסובב לי את היום. 
נוסבתי היום, נמצאתי בנוכח זרועותי, הודיתי לראשית מאחרית, ובאמת... לא הספיקה השמחה לבוא לבד כי אותה בקשתי לי כמו שמבקשים את היום לחיות בו, כמו שמבקשים נחיריים באמונה שיהיה אויר; כמו שמבקשים את האהבה. בדיוק, כמו שמבקשים אהבה, שמבקשים מערכת שתאפשר לנו לתת, לשמח, להידבק ולדבוק, לחוות מציאות-על, בה אין המצוי יכול להימנע מלהיות אך נמשל שקוף של הרצוי.

שמחת האוהב בתודעת המאהב

מצאתי לי היום סיבה להיות שמח. המצאתי שמחה, שתסובב לי את היום. 

נוסבתי היום, נמצאתי בנוכח זרועותי, הודיתי לראשית מאחרית, ובאמת... לא הספיקה השמחה לבוא לבד כי אותה בקשתי לי כמו שמבקשים את היום לחיות בו, כמו שמבקשים נחיריים באמונה שיהיה אויר; כמו שמבקשים את האהבה. בדיוק, כמו שמבקשים אהבה, שמבקשים מערכת שתאפשר לנו לתת, לשמח, להידבק ולדבוק, לחוות מציאות-על, בה אין המצוי יכול להימנע מלהיות אך נמשל שקוף של הרצוי.