לאן הם מאמינים שיגיעו אם רצים כל הזמן? http://ift.tt/2BZ26YC

from Facebook http://ift.tt/2zPqzxY
via IFTTT

לאן הם מאמינים שיגיעו אם רצים כל הזמן?

via Instagram http://ift.tt/2lwWSwb

ומקוה המים נקרא ים, והוא חופר עליז בעפרו ובוקע ומבקע את עצמו, להכיל את המים היורדים מן השמים להחיות את הגן. אך המים בים משתוקקים לנשיקת אש מן השמים, משתפשפים טיפין טיפין בהתרגשות לוהבת, מתדגדגים ונתקצפים בכרבולות הגלים אחוזי אהבה משוגעת לקרני אור חמה; מתאדים פרושי כנפיים אל מקור רחמיהם שבשמים. והשמים מבקשים לברך את החומר, את הגשם, ברטיבות מצמיחה חיות מעמקי היבשה. השמים כמהים לפרוץ, להמיס, לחדור את פני הארץ פנימה, עד יוולדו נצני מרום, חוטים של חשק רווי אור רעננים, שרביטי מלכות עטרותיהם כתרי ענן. והמים אשר בים חפוזים להתאדות, להתעלות, להיעלם מבהלת היבשה הדוממה. והשמים רוצים בהם, רוצים בהם בים, בקצה צינורות אינספור מזריקים דם השמים בערקי האדמה בכל טיפה של מים. והמים בים חפוזים להתעלם, להתאדות, כאילו חסרים מים בשמים. ושלום אין. עד שמגיע כזה יום, של עת רצון לערפל המבורך, המטשטש גבולות מאחורי וילון של ענן דק. והמים אשר בים מתעוררים בחיבוקם של השמים, המשמיעים צלילים של נחמה וגעגוע. שזורים ברקמת ענן הדק אשר נמשך עד פני הים, תכשיטי אור לכל טיפה של מים. ניצוצות רצוא ושוב מוצנעים בערפל נוגעים בים, חדוותו מהדהדת, מתיהדת עם הרוח בגלוי; תודעת אדם מתבקשת, אלוהות שתכיל פרי אהבה טרם נברא. כך לעיני צופה התם: המים השוגים בהזיה של אור חזק או של החושך שוטפים אותו מרירים פעם בפעם. כואב לו האור הגדוש בלבו מפני היובש. צמאה נפשו למים הנושבים בים; מים חלולים, נקובים לגלם אור שיתלבש בהם מאחורי פרגוד הערפל, להוותם שמים ברקיעי ים. עד אשר, גם בעל כרחך, אד יעלה בלשון אדם לדלל את האור, ומעיינות תבל יתססו להפיץ מימיהם בשפע, ואף נברא לא יעדר מן השמחה. ובינתיים, זרועות כואבים בידיהם פרושות אל השמים, בתחינה לחנינה, לגמילת מטר של מים חיים מן השמים. והמחזה נפלא: אהבה בערפלי הנפש, מעודנת, עולמה בתוך עולם בתוך עולם, דעת אשר באש בתוך המים. דמעה אחת בוערת הושחלה מן השמים בעיני; אורה מיישר את צעדיי אל הים. #אבראכאדברא #אהוה_אהבה http://ift.tt/2CkkzT8

from Facebook http://ift.tt/2BSG2Pk
via IFTTT

ומקוה המים נקרא ים, והוא חופר עליז בעפרו ובוקע ומבקע את עצמו, להכיל את המים היורדים מן השמים להחיות את הגן. אך המים בים משתוקקים לנשיקת אש מן השמים, משתפשפים טיפין טיפין בהתרגשות לוהבת, מתדגדגים ונתקצפים בכרבולות הגלים אחוזי אהבה משוגעת לקרני אור חמה; מתאדים פרושי כנפיים אל מקור רחמיהם שבשמים. והשמים מבקשים לברך את החומר, את הגשם, ברטיבות מצמיחה חיות מעמקי היבשה. השמים כמהים לפרוץ, להמיס, לחדור את פני הארץ פנימה, עד יוולדו נצני מרום, חוטים של חשק רווי אור רעננים, שרביטי מלכות עטרותיהם כתרי ענן. והמים אשר בים חפוזים להתאדות, להתעלות, להיעלם מבהלת היבשה הדוממה. והשמים רוצים בהם, רוצים בהם בים, בקצה צינורות אינספור מזריקים דם השמים בערקי האדמה בכל טיפה של מים. והמים בים חפוזים להתעלם, להתאדות, כאילו חסרים מים בשמים. ושלום אין. עד שמגיע כזה יום, של עת רצון לערפל המבורך, המטשטש גבולות מאחורי וילון של ענן דק. והמים אשר בים מתעוררים בחיבוקם של השמים, המשמיעים צלילים של נחמה וגעגוע. שזורים ברקמת ענן הדק אשר נמשך עד פני הים, תכשיטי אור לכל טיפה של מים. ניצוצות רצוא ושוב מוצנעים בערפל נוגעים בים, חדוותו מהדהדת, מתיהדת עם הרוח בגלוי; תודעת אדם מתבקשת, אלוהות שתכיל פרי אהבה טרם נברא. כך לעיני צופה התם: המים השוגים בהזיה של אור חזק או של החושך שוטפים אותו מרירים פעם בפעם. כואב לו האור הגדוש בלבו מפני היובש. צמאה נפשו למים הנושבים בים; מים חלולים, נקובים לגלם אור שיתלבש בהם מאחורי פרגוד הערפל, להוותם שמים ברקיעי ים. עד אשר, גם בעל כרחך, אד יעלה בלשון אדם לדלל את האור, ומעיינות תבל יתססו להפיץ מימיהם בשפע, ואף נברא לא יעדר מן השמחה. ובינתיים, זרועות כואבים בידיהם פרושות אל השמים, בתחינה לחנינה, לגמילת מטר של מים חיים מן השמים. והמחזה נפלא: אהבה בערפלי הנפש, מעודנת, עולמה בתוך עולם בתוך עולם, דעת אשר באש בתוך המים. דמעה אחת בוערת הושחלה מן השמים בעיני; אורה מיישר את צעדיי אל הים. #אבראכאדברא #אהוה_אהבה

via Instagram http://ift.tt/2CkkzT8

רצוא ושוב, עוד ועוד פנימה. כל השתקפות שנגלית, יפה יותר ממקורה. לא יכול להיות יותר ברור. De ida y vuelta, más y más adentro. Cada reflejo que se revela, más bello que el que le originó. No podría ser más claro. #AbracaAdabra #אבראכאדברא #אהוה_אהבה #seré_amor #לנסח_את_כל_הסיפורים_מחדש #revisar_todos_los_cuentos http://ift.tt/2l04o3A

from Facebook http://ift.tt/2CblNA9
via IFTTT

רצוא ושוב, עוד ועוד פנימה. כל השתקפות שנגלית, יפה יותר ממקורה. לא יכול להיות יותר ברור. De ida y vuelta, más y más adentro. Cada reflejo que se revela, más bello que el que le originó. No podría ser más claro. #AbracaAdabra #אבראכאדברא #אהוה_אהבה #seré_amor #לנסח_את_כל_הסיפורים_מחדש #revisar_todos_los_cuentos

via Instagram http://ift.tt/2l04o3A

iairmenachem@fb ---> menachemedia

"Me di cuenta que lo que la tristeza hace es llevarnos adentro, hacia nuestro mundo interior. Que era justamente donde yo necesitaba estar, era a donde yo necesitaba ir", me dijo Hugo. Elasticidad. Concentración de lo que me constituye suelto, seguro, hábil de comparecer ante toda circunstancia. Sólo integrando mi dolor podré abrir lugar en mi corazón para la alegría, que se ocupa de llevarnos de retorno hacia fuera, hacia la red en que somos vida, donde el valor de lo que nos llevó a aprender la tristeza es de bien para todos. a propósito de Hugo Dopaso en https://youtu.be/CvCLm4GPoRY
by IaIr Menachem

December 25, 2017 at 08:59AM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT

iairmenachem@fb ---> menachemedia

en general, no enseñamos a vivir. en el mejor de los casos logramos transmitir pistas, hasta algunas metáforas de vigencia más o menos segura a mediano plazo. en el más usual, proyectamos hacia delante colecciones de miedos que nuestra generación tampoco ha sido capaz de proponerse resolver. ciertamente, no enseñamos a vivir. pero mucho menos aún -aunque es casi tan frecuente como el nacer a la vida- enseñamos a morir, ni en primera persona, ni en segunda, ni en tercera. no puede enseñar a morir quien no ha muerto, y quien ha muerto -en la mayoría absoluta de los casos- nada suele enseñar a quien vive -que sepamos-. mas: ¿por qué no enseñamos a experimentar sanamente el dolor inexorable? ¿cómo, provisto que casi todos experimentaremos cuando vivos el dolor de la muerte de un segundo u tercero, no enseñamos del dolor, si ya no de la muerte? ¿cómo no enseñamos -que es decir: no aprendemos- que la muerte es parte de la vida; que la semántica del dolor permite transmutarlo en distensión y pausa, para resurgir en un yo que ha incorporado la experiencia del dolor al conjunto de sus capacidades adquiridas? ¿podemos honrar lo que sabemos, y -también en éste, como en tantos otros casos- desafiar la tradición y hacerlo bien? reflexiones surgidas mientras atendía a Aldana Di Constanzo, en https://youtu.be/IVU_RnO0wDI #revisar_todos_los_cuentos #seré_amor
by IaIr Menachem

December 24, 2017 at 12:22PM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT

" #השיר כבר מוכן וסגור. רק #המשורר אינו יודע עדיין את #המילים שלו". #לנסח_את_כל_הסיפורים_מחדש #אבראכאדברא http://ift.tt/2BfLLlv

from Facebook http://ift.tt/2nY28O4
via IFTTT

" #השיר כבר מוכן וסגור. רק #המשורר אינו יודע עדיין את #המילים שלו". #לנסח_את_כל_הסיפורים_מחדש #אבראכאדברא

via Instagram http://ift.tt/2BfLLlv