בס"ד
היא
שאלה:
?למה
לא אוהבים אותי
?למה
הולך לי כל כך רע בחיים
מולי,
אשה בשנות
השלושים או הארבעים לחייה, קצת
לבן מתפזר בצניעות בין שערותיה השחורות.
כל מבעה
מתחנן לרחמים, אמנם
פניה נינוחים. שקלתי
את המצב: זה
היה צפוי לקחת לפחות חצי שעה; מן
הסביר שיקח הרבה יותר. ויתכן
כי אוכל להיות לה לעזר. הצבעתי
לה על הכסא מולי; סוף
כל סוף, מבחירתי
החפשית הייתי מגיע מדי פעם לאותו בית-קפה,
בתקוה לפגוש
אתגרים כמו זה, וסימנים
זעירים כגון צורת הזקן או המבט שלי היו
מושכים אותם אלי. התישבה,
קראתי למלצר,
הזמינה קפה.
הוצאתי
מהכיס את חפישת הקלפים. שחקתי
עם הקלפים קלפי מטה, לתפוס
את שומת לבה. חשוב
שתגיעי עד הגשר של הסמליות,
של השאלת
והמשכת המשמעות -אמרתי
לה-. הרלוונטיות
של הקלפים האלה מושאלת ממבוך אדיר של
סמלים החוצים זמנים ותרבויות,
עד כדי
להיות משותפים לתודעה של כל באי עולם,
לתודעה
של הבריאה עצמה. יש
לי שלל סיבות להאמין שבדיוק כמו שדון
קישוט היה מתחפש לנצרי בארחות חייו,
בדיוק
כמו עוד הרבה הטוענים תורשות וגנאלוגיות
בלתי נתפסות כדי לסוות ולטשטש את שרשיהם,
כך גם
הטארוט, מלובש
גם בסמלים הבאים להטעות,
הוא
בעצמו מטפורה ענקית של הבריאה כולה בהגדרתה
העברית. הקלפים
לא יגידו שום דבר שלא יהיה עטוף מכבר עמוק
בלבך, אך
ככל שהם משמשים אספקלריות בזיו הדרם של
הסמלים היושבים עליהם,
יתכן
ויאמרו לך דברים שאינך מעזה לראות ולאמרם
לעצמך. את
מוכנה?. המבט
שלה הביע בלבול, כאילו
היא לא מבינה, כאילו
מתחננת על חייה.
פתחתי
את הצרור במניפה, עם
התמונות קלפי מטה,
ואמרתי
לה: את
תבחרי ארבעה קלפים.
הראשון
הוא לנו אות י', צורתה
כנקודה השומרת בתוכה את כל הצורות האפשריות,
בתדר
של חכמה עמוקה המאירה כדי לפקוד את הזמן.
השניה
היא אות ה', האות
של הקטביות, ערכה
5 כחצי
אות י', והיא
באה בזוגות: בהופעתה
ראשונה זו לשמש גוף לחכמה,
ובהופעתה
השניה להוות את גורל העולם;
וכל חצי
מזוגה כמה ומיחל לזולתו כדי להתחבר לי'
צור
מחצבתו מחדש. כאן,
היא
תתגלה בדמות של אמא משגיחה וקפדנית של
עולמך, הגוף
שאת מקנה ליצרות הפנימיים של הקלף הראשון.
הקלף
השלשי הוא אות ו', החיבור
בדרך אל היחוד, התהליך
הממשיך את המחשבה הנולדת בתוכך עד עולם
הגבול והמידה, עולם
הסוף והרבוי. הוא
ידבר על הישנות, על
עשיה בפועל תוך חיזור הדדי בין עולמך
הפנימי לכל אשר ישנו סביבך.
עד
שתגיעי ותשיגי את הקלף הרביעי,
הה'
השניה,
זו שאינה
עושה או מפעילה כלום,
זו
שחושפת את נסיבות חייך איך שאת חווה אותן,
המענה
שעולמך משדר כנגד ארחותיך עליו,
השכר,
הפרס,
הנקמה,
איך את
מרגישה באמת כל יום.
כל זה
מכוון מתוך בחירה חפשית:
יהיה
כך, כי
כך נסכים שיהיה. קדימה.
טלי את
הקלף הראשון, הפכי
אותו, והניחי
אותו כאן משמאלך. בואי
נראה מה קורה בי' שלך,
בנקודת
המרכז שלך.
בשקט
טקסי בחרה קלף מהאמצע.
הפכה
אותו. גלגל
המזל, המסתור
העשירי. ראיתי
אותה תוקעת את עיניה בקלף;
בעין
צמרמורת הביטה על החיה בצבע כחול בהיר
השורר על הגלגל, ויושב
על כאילו מקום יציב,
וחרבו
מורמת בידו. מלך
המוביל בצד הפנימי של גלימתו מעין צבע
סגול, כמו
הדופק החשמלי של המוחין מלובש בבהמיות
דוממת.
התאפקתי
מלהסביר לה שבטארוט הזה,
אולי
ממש דומה למקורי ממרסיי,
שמור
גם המסר המובע בצבעיו:
עשרה
צבעים, מחולקים
לשלוש זוגות וארבעה בודדים,
ועוד
צבע אחד הוא הסגול, שרק
מופיע כדי לחשוף את החיבור החשמלי בו
התודעה העמוקה וההגיון נחשפים בפועל
יחדיו. הצבעתי
על הקלף היורד באטיות אל השיש המגויד של
השולחן, ואמרתי
לה: זה
המסתור של המלכות, של
המציאות, של
המתרחש אל מול עיניך.
כאן
מוצאת בטוי השגתך של הגורל.
אך שימי
לב: אין
זה מקום המתאים לקלף הזה!
גלגל
המזל אינו המערכת המפעילה גורל מקרי,
אלא
התוצאה ותולדה הכוללנית של מה שאת עושה
ושל מה שאת לא, של
מה שאת בוחרת לחיות.
כאשר
את מגיעה עדיו את כבר מזמן לא בשלב של
לתכנן, של
לשקול דוקטרינות ותיאוריות,
של לטעון
לכאן ולכאן: זו
העת להתמודד עם המציאות ולקבל אותה כפי
שהיא. אך
בשום אופן את יכולה להתקין גלגל המזל,
דוקא
באות י'!, בנקודה
הפנימית העמוקה היולדת את כל צביון הנהגתך,
את כל
האופן בו את רואה וחווה את החיים.
משהו
אומר לי שהקלף הזה אינו שגוי,
לא הגיע
אליך כאן בטעות, אלא
שבא להצביע על תופעה הדורשת טיפול בדחיפות.
את רוצה
לדעת למה קורה -או
את מרגישה שקורה- שהולך
לך רע, שלא
אוהבים אותך, כל
הנאום הזה. ונראה
שאת מקבלת את המצב הזה כאילו נגרם על ידי
מזל רע, על
ידי גורל זר ואכזר,
מתוך
הנליזות של גלגל המזל הנחרץ לרעתך.
ואם את
רואה את הדברים ככה,
נראה
כאילו אין לך אחריות כלשהי על מה שקורה
לך, שאת
קלועה שם נגד רצונך,
שרק כוח
מאגי, כוח
על-טבעי
שלא בידיך יכול היה להצילך.
בואי
ננסה, איזה
מסתור מפרט לנו מה את עושה עם תפיסה מעוותת
זו.
שבתי
להגיש לה את מניפת הקלפים,
בחרה
באחד מצד ימיני. הפכה
אותו כשהיא מסתכלת ישר אל תוך עיניי;
בא לי
לחשוב שכל מבעה דימה לזה של כבשה היודעת
שמוליכים אותה להישחט.
המסתור
התשעה עשר: השמש
במבט מלא צער, מקרנותיו
צומחות שלוש עשרה טיפות רבגוניות סביב
האנשים, כמעט
ערומים, מיואשים.
רמזתי
לה בעיניי שתניח את הקלף משמאל לקודמו.
את רואה?
לאחר
שבחרת להרגיש קרבן לגורל,
למזל
ביש, את
נחשפת במלבוש זה לאור יום,
לעיני
כולם. השמש
נועד להיות חכמה בהתגלמותה,
הארה
הפותחת בשבילך את הדרכים,
אבא ובן
זוג החובקים ומשגיחים ומובילים ותומכים
ומספקים חיים בטהרתם.
אך
בשבילך הוא דבר אחר,
דבר
נורא: אותו
שמש מביא את הטרגדיה הפנימית שלך אל מימדים
של הצגה נתעבת, של
רחמים עצמיים שאין העולם מזדהה אתם ואינו
מחזקם, ומהיעדר
זה ניזונה ומתחזקת בלבך דמות הקרבן.
ואת
באמת קרבן, רק
של עצמך. הגידי:
נראה
לך שצודקים דבריי אלו,
הרמוזים
בקלפים שבחרת?
בכתה
ללא דמעות. כל
היגון חנוק בתוכה. אמרה
לי: הייתי
רוצה לצעוק לך שלא, אך
אינני יכולה. בבקשה,
המשך.
את הולכת
להמשיך הלאה -אמרתי
לה-, ושוב
פרשתי לפניה את המניפה:
בואי
נראה איזה כלים יש להשגתך.
חזרה
אל מרכז החפישה, נטלה
קלף; בהיעקבה
אחר מבט עיניי, הניחה
אותו מתחת ובין השניים הקודמים.
התלבטה
לרגע, השאירה
אותו קלפי מטה. המניפה
ביד שמאלי, הפכתי
את הקלף בימיני, באטיות.
מסתור
שלושה עשר, זה
שאין לו שם -אמרתי-,
זה שלא
רצית לראות, ואשר
יש השוגים לזהותו עם המוות.
הביטי
בו, ראי
את עצמך במראה שלו. זה
לא זמן להיות מתונים כנגד כלום מטעויות
העבר, או
כנגד אפס מתולדותיהן.
זה
שאנחנו חווים הנו כמו ציור בו תודעתך
העמוקה, המחוברת
אל העולם ואל המוח של הבריאה שאת חלק ממנה,
מובילה
את העיפרון בשלט רחוק.
שלושה
עשר הוא מספרה של אהבה,
ובטארות
הוא כלי נשק של הנצח,
של נטילת
המושכות, של
ניצוח, של
התנצחות והנצחה. הסתכלי
עליה היטב: יכולה
להיות מבהילה או מפליאה,
אך לעולם
לא שניהם יחד. המגל
תפיל ארצה, מתוך
אהבה, את
ראש כל מה שאינו ראוי שימצא מקומו בעולמך,
כדי
לשחרר לך הזדמנות חדשה.
אל תרחמי
על מה שחונק אותך, מצר,
באיזשהו
אופן אף ממית. יש
לך את הכלים לעקור את היאוש מחייך,
בתנאי
שתקבלי את ההחלטה על עצמך ולא תכשלי יותר
לבטלה. יש
עוד איזה משהו שתרצי לדעת על הקלף הזה
כעת?
אני
יכולה ליטול עוד אחד?
-שאלה
בחוט של קול. שמתי
את המניפה לפניה בשתי ידיי.
נטלה
בהחלטיות, לה'
השניה,
קלף מצד
שמאל, סובבה
אותו בחפזון ושקעה בו.
ראיתי
משתקף בעדשות משקפיה את המסתור השני:
הכוהנת,
התגלמות
הבינה, הרה
לכל מפעל החיים אך נצבת ללא מעש,
ללא
תנועה ופועל, נמנעת
מפריון, עושה
כאילו אינו בוער הלהט שבטח פועם מאחורי
מבטה המשתומם תמיד וחיוכה האדיש.
שימי
לב כמה חדה ומדויקת המודעות של נשמתך
-אמרתי
לה-, המגלה
לעינינו דיאגנוזה כו מדויקת,
כה
מושלמת וברורה. הביטה
בי, למשך
כמעט שניה בנסיון להציג פליאה,
ואז,
כאילו
מקבלת את המובן מאליו באדישות.
את
יודעת מי היא? יכולה
היתה להיות זוגתו של השמש,
ואז
השמש היה זורח בשמחה,
וכל
המציאות היתה נתקנת.
אך איננה
יכולה, עד
אשר תהיה כלבנה, עד
שלא תפסיק להאמין שיש לה כבר את התשובה
בדיעבד ורק צריכה אישור לצרה,
ואולי
פעילות נסית מאת כח מאגי הזר לה.
איננה
יכולה, עד
שלא תייחל בכל לבה לאור השמש,
לאור
הטוב והמזל הטוב והנועם האדיב והכבוד
משתקפים בה כדי לשקף אותה בעצמם סביב.
אינה
יכולה, עד
שלא תלמד לקבל כטוב ולטוב את כל מה שמתוך
רע אינה מקבלת היום כי מפספסת.
היא
כלואה בעצמה, קלועה,
ראי.
ראיתי
ברק של התלהבות בעיניה.
שחקה
עם חפישת הסיגריות שהניחה מקודם על השולחן,
ואמרה
בחצי חיוך: זה
כאילו הכל הפוך, נכון?
שום
דבר שלא תוכלי להשיג את תיקונו מלרצותו
באריכות בלבד -השבתי
לה בחיוך-. אין
לך סכוי לחיות, לשרוד,
תוך כדי
שאת מקבלת את נתוני המציאות כמעין גורל
מכניע ומשעבד וממרמר ושנוא עליך,
ולעת
המעשה, את
שוקעת במחשבה ונהנית מצערך.
נראה
לי שהתשובה לשאלותיך בידיך כבר;
אך אם
תרצי, אנו
יכולים לחפש עכשיו שרטוט של הדרך הנשיגה
לך בכלים שבידיך. כן,
אנא ממך
-אמרה,
ומבטה
היה כמנהרה של כיסופין.
חשבתי
שהיא מתחילה לקבל את חייה בחזרה במהירות
מואצת עוד ועוד. הדליקה
סיגריה, והתכוננה
לבחור קלף. באמת
הופתעה כאשר סגרתי את המניפה והפכתי את
כל החפישה עם הפנים למעלה.
הסברתי
לה: יש
בידינו כבר את כל המידע שהתודעה העמוקה
שלך, המחוברת
לתודעה הכללית, יכלה
לתת לנו. הכל
כאן. שאי
עיניך וראי: יש
לנו את המסתורים 10, 19,
13 ו2;
ביחד,
מספרם
44. אין
יותר מסתורים ראשיים -שאתם
אנחנו כעת עובדים- כי
אם עשרים ושניים בלבד.
נתחיל
ברם מלהצביע על קלף מתוך הוספת הספרות של
הערך שהשגנו: 4 ועוד
4 שוה
8, והנה
כאן -אמרתי
תוך כדי שאני מחפש-
המסתור
השמיני -והצבתי
אותו מול עיניה, מימין
לרביעיה הראשית-: הצדק.
רצינית,
עיניה
מביטות ישר לעיניים,
מחזיקה
משקל מאזניים בשמאלה ורומח בימינה.
בטארוט
שלנו, הצדק
בא בתדרו של הוד: דרכו
קשור להודאה על המציאות כפי שהיא,
הודיה
על מה שיש, האתגר
להתהוות הד ומשל אל האמת בלבד ולא אל
תרוצים או אשליות.
המאזניים
באים לבטא שכל מה שתקבלי וכל מה שתתני
ותשחררי, מה
שקורה לך ומה שאת עושה ממנו,
נשקלים
תדיר; והרומח
שבידה מזהיר לגבי הרצינות של כל גזרה אשר
רוע הלב מפיל עליך, או
שטובו מנחית על כל רע שיטיל אימה על מי
שאת. הקלף
הזה אומר שמעשיך, האופן
בו את מגיבה לאשר את מרגישה ורואה,
רודף
אחריך בכל הדרכים, לא
מפסיק להיות נוכח בכל אשר מתיצב להירגש
ולהיראות על ידך. מה
שאת מרגישה שגורם לך לסבול ולהצטער,
אינו
כי אם התפוקה התדירה של עצמך!
נראה
לך שהקלפים אשר את הולכת ובוחרת מגזימים?
אמרה
לא כמשיבה למי ששאל מה השעה.
המשכתי
קדימה: יש
עוד משהו שבידינו לעשות עם ה44
הזה,
שאין
אנחנו יכולים לקבל ולהשתמש בו כפשוטו,
כפי
שהוא, מכיון
שהוא עולה על 22. אנחנו
יכולים לחלקו ב22 ולמלט
לנו את היתרה. ראי:
44 זה
בדיוק 22 כפליים;
היתרה
שוה 0. מסתור
האפס, אדיר,
שמימי
-אמרתי,
תוך כדי
שאני מחפש בתוך החפישה בחפזון-,
שהוא
גם ה22, כלומר
ההתחלה והסוף, המקור
והתכלית של הכל, הנקודה
בה הקצוות מתיחדים -ומסוגלת
מתוך כך להפוך את הכאב הכי גדול לשמחה הכי
מושלמת-: המשוגע!.
ראי,
בבקשה,
איך הוא
סוחב את אמתחתו: הוא
איש, תלת
מימדי, אך
סוחב את משאו בשני מימדים בלבד;
ומלא
עיניים דבוקות למלבושיו צופות סביב;
אך עיניו
משלו, האלו
שבפניו, חוזות
כלפי מרום, כלפי
אינסוף. הוא
סוחב מקל המיותר לו בעליל;
ואף אם
נראה שחיית פרא תתקוף אותו,
היא לא
תנשוך ותתפוס כי אם תוספת בד התלויה כמעין
פתיון ממלבושיו, ולא
תזיק לא כלל וכלל. כפי
שאמר היפוקרטס, שאין
מחלות כי אם רק חולים.
הוא לא
כזה שוטה, נראה
לעיניי. הוא
רק נראה משוגע אם את לא שמה לב,
אם אינך
מבחינה. איזה
יופי של כלים את מביאה אתך.
כתר כל
הכתרים וכל העולמות,
כלומר
המערכת הכי עמוקה של המח המשתלשלת עד
שמתאפשר עולם משתנה,
עולם
שאנחנו מסוגלים לשנותו כרצוננו,
מתחיל
מהמשוגע, הוא
משל לאמונה, פליטה
מבורכת של עמקי הר הגעש של הנשמה,
המתירה
לעצמה בלי בושה לחדור אל תוך התודעה בלי
לשאת ולתת עם ההגיון.
והיא
גם האמנות, והנאמנות,
ושיגרת
האומן והמאמן. בהיסמך
על דבקותו בצדק, המשוגע
שלך רק יכול לנצח. עכשיו
שימי לב: אם
המשוגע הוא 22 והצדק
8, הם
ביחד 30, ו3
ועוד 0
, זה 3.
ברם,
המסתור
השלשי -שמתיו
מול עיניה-, הנה
הוא: המלכה!
הקשיבי
היטב, כי
הקלף הזה בא לסכם את כל העצות שאם רצית
קבלת מכבר. אין
יותר ממנו, שמשלים
את הליך היחוד בערך אחיד ויחיד של כל הרבוי
שעשינו. תדר
הקלף הזה הוא תדרו של דעת,
סוד
יצירת חיים. הוא
הסגול שראינו בפנימיות הגלימה של היצור
השורר על גלגל המזל:
אף אחד
לא יכול להימנע או להיפטר ממנו,
כי אף
אחד מלבדו יקשור את החכמה של המוחין עם
הפעולה של הגופים.
בימין
שלו הנשר הכביר, אשר
ידמה לעיני השוטים -שלא
מבחינים במשוגע מעליו-
לרשות
המבצעת עצמה; ובשמאלה
שרביט, שהיה
שולי אילו המוסכמות הכללית לא זיהתה אותו
כבטוי של הוד מלכות.
הוא
התיקון המדהים, מתוק,
מיידי,
שקפדנות
הצדק ועוז השיגעון באים להנגיש לידיך,
למען
תזכי לראות את המציאות של עצמך באופן שונה
מזה בו ראית את עצמך עד לפני כמה דקות,
ותעזי
להתמודד עמה פתוחה ומוכנה להניב מברכת
השפעתה, למען
תתברכי ותהרי במודע לעורר את מציאותך
הפרטית, כדי
שתובילי את כל מה שאת מסוגלת להבין עכשיו,
לאחר
כל הדרך הזו אשר הלכנו להיתרגם אל תוך
מציאות בלתי נתינה להכחשה,
שונה
באופן קצוני מזו שחיית בה -אף
אם יקרה שמישהו יראנה מרחוק בלי להתקרב,
ותהיה
בעיניו כאילו דבר לא השתנה-:
שמחה,
מלאה
אהבה, מושלמה
ועליזה.
הקלטתי
כל הדקות האלו, ואתכבד
לכתוב את העיקרים בשבילך,
כדי
שישמש לך כלי להשיב לכל אשר תמצאי שהיה
רוצה לשאול את אותם שאלות שנהגת לשאול את
עצמך, בכל
אופן אפשרי: למה
לא אוהבים אותי? למה
רע לי?.
נטלתי
את המפיה שהוגשה לי כמה דקות קודם עם הקפה,
והגשתי
אותה אליה. נטלה
בידיה. במפיה
הזו, לקחת
לעצמך את המשימה -אמרתי
לה-. כן
-אמרה,
ורצינות
נינוחה התגלתה בפניה-.
ואין
צורך לפרט עוד ממה שהיה.
