עוד מעט פסח (פרק 3): כולם מלמדים אותנו דברים טובים

https://www.youtube.com/watch?v=vhPL3wmKIPE

עם יאיר מנחם, באהבה מתוך היער, אל כל ילדי ישראל



(c) iaIr menachem  יאיר מנחם

AbracaAdabra.Network



http://facebook.com/iairmenachem

http://audioboo.fm/iairmenachem

http://twitter.com/iairmenachem

http://blogger.com/menachemedia

http://facebook.com/parnasah

http://youtube.com/iairmenachem

http://facebook.com/menachemiair

http://plus.google.com/iairmenachem

Whatsapp: +972-523-066459 SMS: +972-526-049665

עוד מעט פסח (פרק 2): נחשון האמיץ יודע להפעיל נס

עם יאיר מנחם, באהבה מתוך היער, אל כל ילדי ישראל

http://facebook.com/iairmenachem

http://audioboo.fm/iairmenachem

http://twitter.com/iairmenachem

http://blogger.com/menachemedia

http://facebook.com/parnasah

http://youtube.com/iairmenachem

http://facebook.com/menachemiair

http://plus.google.com/iairmenachem

Whatsapp: +972-523-066459 SMS: +972-526-049665

עוד מעט פסח (פרק 1): קומו ילדים, לעשות נסים מתוך היער!

עם יאיר מנחם, באהבה רבה, להתעורר ביחד לשמחה חדשה



http://facebook.com/iairmenachem

http://facebook.com/menachemiair

http://plus.google.com/iairmenachem

Whatsapp: +972-523-066459  SMS: +972-526-049665

You probably can touch any of my parts. But there is a need of "me" in your mind to make you able of touching me.

El conjunto (f,r,i,o) no necesariamente "me va a dar" frío. Puede darme "rifo", "ofir", un "orif" que me obligue a caminar hasta un "icio". Puede darme apenas un número 4, desde el que seguir resultando cosas indefinidamente. 
Cuando parto de un conjunto detallado (ésto es, especificando a las partes que lo integran), el pensamiento puede llevarme literalmente en cualquier sentido. Como enseñan los magos: "cuanto más de cerca miras, menos ves". Al ver las partes, me alejo de la noción del todo. Al ver el detalle, me pierdo el dibujo en perspectiva. Dicen otros: "Por ver el árbol, no ven el bosque".

En cambio, si tengo frío, o si tengo la palabra "frío", si tengo la sensación palmaria o su definición, puedo derivar del conjunto unitivo (de lo que parece algo "á-tomo", no fragmentable) sus partes, en cualquier sistema semántico. Desde la palabra "frío" puedo deducir el conjunto (f,r,í,o) y entonces sus permutaciones; puedo el número 4 y todas sus razones subsiguientes; puedo temperaturas y paisajes y sensaciones y estados de ánimo y hábitos de consumo y lenguaje hasta el infinito. En (f,r,í,o) están los componentes de algo sin dirección ni manual de instrucciones; en el frío a secas, están vehículo y camino hasta todas sus derivaciones posibles.

Como que 1+1 es mucho más que dos. Como que la táctica no basta para prever nada más allá, en tanto la estrategia es matriz de todas las tácticas que la persiguen. Como que hay que ser del cielo para querer retornar al cielo. Como que puedes ver el bosque y atender desde él al árbol, y a su tronco, y a las cortezas que lo visten, y a sus rugosidades, etc.; pero desde el árbol, jamás verás el bosque.
Como que antes de empezar a cambiar algo paso a paso, detalle a detalle, parte a parte, debemos imaginar cabalmente a dónde queremos llegar, para que cada paso y parte y detalle porten sentido de modo coherente y consistente.

Hace frío. Y pasan un montón de cosas que se reúnen en la sensación de frío. Que vistas desde alguna de ellas de a una o en racimo, parecen producir la sensación de frío. Que vistas desde el frío, le son apenas circunstantes, como definen al esplendor de la luna la oscuridad que le rodea y las manchas que le pueblan. 

You probably can touch any of my parts. But there is a need of "me" in your mind to make you able of touching me.

חידה פרטית לישועה כללית

התיצב על הבמה כאילו הרחבה כולה מידבר, והאלפים המפגינים בדרישת קצת אהבה אינם כלא היו, וניצל את הרגע לתפארת. ניגב את הזיעה מעל המצח, הביט אל האופק הרחוק אל האחת שתתדמיין נגישה להצהרתו, ועוד מראש בחר בה לנצח. וכך הרעים בקול מתוק אל מעבר לכל הגיון ברצותו להישמע באוזני לבה:

הייתי בשמחה ובספונטניות רץ עדיך ומרים אותך על זרועותיי בין צחוקים ונשיכות עדינות לך בסנתר ובצואר, רק כדי להגיד לך שלא איכפת מכלום מלבד הנועם הזורם בגלים ענקיים המציפים את המצוי. ואז, תוך כדי נשיפה על גחלי עיניך להרים מתוכם להבת דבש, הייתי אומר: בואי נשקיע את כל הקסם, בואי ניתן להווה לשנות למפרע את כל מה שחווינו כבר. בואי נעשה כאילו נצח כבר לנו יחד, ואז נזכה הלאה לנצח, סימטרי לתהום עליו נקפוץ. 

ואז... נעלם מזכרוני איך זה ימשיך. וזה שיר של ישועה. התגשי עדי לבי לגלות לי?

זיווג המעשה במחשבה תחילה

עולם המעשה מקנה צורה למחשבה; מעולם המחשבה נגלם המעשה. דרך דפנות הטוב מתגנב חוצה הרע; הפרת החוק מציבה מול עיני הנפש את אופקי הטוב, שהוא היפה, שהוא הוא האמת. השמש תזרח רק אם תהיה היכן שקרניה צפוים להתהוות; העולם יתעלם למפרע אם לא תתעלה עד למי שצפוי אתה להתהוות. וכמנהגה התודעה נוהגת, ורק נותר לפרוץ את התיקרה.

הרי "סוף מעשה במחשבה תחילה", בתנאי שהמעשה מופיע ראשון והמחשבה בעקבותיו . חומר ל.... מחשבה? או בדרך יותר קצרה, חומר למעשה דוקא

העד בהודאה והודיה בפני אדון הכל

העדה, מלשון יעד: תהליך יזום להביא כל דבר ליעדו, ובו:

ההדה, מלשון הד: שיכפול והעתקת הקול אל קירות כל אוזן, ואז

האדה, מלשון אד: העלאת כל הקול המצטבר עד השמים, להמיר את כל הנפעל בגשמי ברכה לתודעה

כל התורה כולה, בתוך כל אות שבלשוננו :-)

וכן, מלשון העדה העדות, היא הכנעה;

מלשון ההדה הודאה והודיה, שלב הבירור וההבדלה;

ומלשון האדה ההכרה באדנות אדון הכל, שם נמתקת כל הדרך

סיפור גביע הצלילים שהתקדש להציל פרח

על בסיס משל של הסופר האורוגואיי חוסה אנריקה רודו

עם יאיר מנחם חברכם הנאמן :-)

ראש חודש אדר ב' ה'תשע"ד, בגליל