AbracaAdabrá.Ediciones

domingo, 31 de mayo de 2015

iairmenachem@fb ---> menachemedia

Noche detrás de la máscara, y he aquí que sueño. Y en el sueño, es sólo día. No estoy en el sueño, aunque camno por un sendero angosto, peatonal, entre canteros de césped y muchas flores bien cuidadas: mas no atiendo a nada de lo que me rodea, sino sólo a la finalidad y meta de todo mi camino, una casa en que se encuentran todas las opciones que elegí hasta aquí, y mi deseo de llegar se hace más fuerte con cada paso y paso, y acelero mi caminar para apresurar la realización del objetivo; y quedo atónito y me estremezco al descubrir que cuanto más me apresuro, más remota se hace la casa ante mis ojos, se aleja a un ritmo siempre más rápido que ese en el que avanzo hacia ningún lugar, pues la distancia entre mí y el objetivo de cuanto he hecho se estira y extiende sin frontera. Y entonces enlentezco, con precaución, camino lerdo mientras mis ojos quedan fijos en la casa que es ahora como si se estirara a mi encuentro, a medida que yo dejo de correr hacia él. Un paso corto y cómodo, un instante de silencio, mirada meditativa sobre la visión de la casa que revela más y más de sus detalles a mis ojos a medida que se hace más próximo y cercano, tiende hacia mí con una aceleración de medida mucho mayor a aquélla en que elentezco mi caminar hacia ella. Hasta el momento de la cima, como un mundo de plata que explota y se derrama dentro de mi conciencia, cuando yo adelanto lo esperable, y con un gesto urgente cual el de un soldado que corre hasta la formación, sencillamente paro, dejo de caminar, me paro erguido, inspiro y espiro con placidez. Contemplo en derredor, y he aquí que todo el paisaje mudó sentido: ahora, la casa me rodea, y yo camino ya dentro de la casa. con amor, iaIr menachem
by IaIr Menachem

May 31, 2015 at 08:25AM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT

iairmenachem@fb ---> menachemedia

הנה לילה מאחורי מסכה, והנה חלום. ובחלום, רק יום. אינני בחלום, אולם אני הולך על דרך צרה, כעין שביל רגלי בין משטחי דשא ופרחיה רבה ומקופחת; אבל אינני קשוב לכל הסובב אותי כי אם רק אל יעד ותכלית לכל הליכתי, בית אחד בו נפגשות כל הבחירות אשר בחרתי עד כה, ורצוני להגיע מתגבר עם כל צעד וצעד, ואני מאיץ את פסיעותי לזרז את הגשמת התכלית; והנני משתומם מזדעזע ביהגלי אשר ככל שאני ממהר, כך הבית נהיה יותר רחוק אל מול עיני, מתרחק בקצב תמיד יותר מהיר מזה בו אני מתקדם לשום מקום כי המרחק ביני לבין תכלית כל מפעלי מתמתח ומתפרש לאין גבול. ואז אני מאט, בזהירות, צועד במתינות כשעיני תקועים בבית הכאילו נמשך לקראתי ככל שאני חדל מלרוץ אליו. פסיעה קצרה ונינוחה, רגע של דומיה, התבוננות במחזה הבית המגלה עוד ועוד מפרטיו לעיני ככל שנעשה יותר ויותר קרוב, מתקרב במידה הרבה יותר גדולה מהמידה בה אני מאיט הליכתי אליו. עד רגע הפסגה, כעין עולם כסוף המתפוצץ ונשפך מתוך תודעתי, כשאני מקדים את הצפוי, ובסימן חפוז, כחיל הרץ אל המסדר, פשוט עוצר, מפסיק ללכת, עומד זקוף, נושם ונושף לרווחה. מביט סביב והנה כל הנוף שינה משמעות: עכשיו, הבית עוטף אותי, ואני הולך בתוך הבית. באהבה, יאיר מנחם
by IaIr Menachem

May 31, 2015 at 08:10AM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT

iairmenachem@fb ---> menachemedia

הנה לילה מאחורי מסכה, והנה חלום. ובחלום, רק יום. אינני בחלום, אולם אני הולך על דרך צרה, כעין שביל רגלי בין משטחי דשא ופרחיה רבה ומקופחת; אבל אינני קשוב לכל הסובב אותי כי אם רק אל יעד ותכלית לכל הליכתי, בית אחד בו נפגשות כל הבחירות אשר בחרתי עד כה, ורצוני להגיע מתגבר עם כל צעד וצעד, ואני מאיץ את פסיעותי לזרז את הגשמת התכלית; והנני משתומם מזדעזע ביהגלי אשר ככל שאני ממהר, כך הבית נהיה יותר רחוק אל מול עיני, מתרחק בקצב תמיד יותר מהיר מזה בו אני מתקדם לשום מקום כי המרחק ביני לבין תכלית כל מפעלי מתמתח ומתפרש לאין גבול. ואז אני מאט, בזהירות, צועד במתינות כשעיני תקועים בבית הכאילו נמשך לקראתי ככל שאני חדל מלרוץ אליו. פסיעה קצרה ונינוחה, רגע של דומיה, התבוננות במחזה הבית המגלה עוד ועוד מפרטיו לעיני ככל שנעשה יותר ויותר קרוב, מתקרב המידה הרבה יותר גדולה מהמידה בה אני מאיט הליכתי אליו. עד רגע הפסגה, כעין עולם כסוף המתפוצץ ונשפך מתוך תודעתי, כשאני מקדים את הצפוי, ובסימן חפוז, כחיל הרץ אל המסדר, פשוט עוצר, מפסיק ללכת, עומד זקוף, נושם ונושף לרווחה. מביט סביב והנה כל הנוף שינה משמעות: עכשיו, הבית עוטף אותי, ואני הולך בתוך הבית. באהבה, יאיר מנחם
by IaIr Menachem

May 31, 2015 at 08:04AM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT

viernes, 29 de mayo de 2015

jueves, 28 de mayo de 2015

כי את השירה אשר הלחנתי לי כל ימיי

כי נמשכתי לעמול ולהיאלף בכל אומנות אשר בה יופי
שהועברה בדרכי אל מול עיניי, ולא ידעתי מה תכלית דרכי.
הנה והנה סטיתי בל אעגון מתענוג, ואצור ואצרוף
בשירה ובשיר, ובפוסלי צורה, ואצייר תמונה,
ואת כל פירורי נשמתי אלו שמתי לי, למצפן ולמוקש,
להמציא להם כח מדבק, הנותן בהם באגודה אחת
את זיו ערבות אור האמת, אשר בקשתי לעצמי, אשר חפצתי.
והנה הפלא ופלא מצאתיך בדרך, מבקשת השיר ותמונת חן,
צורה שתערב לך את כל פסיעותיך, מעיין נובע מקור שמחה.
ואת עצמך השיר שאני שרתי, ואת, דיוקן המחשבה הנשגבת
שבקשתי לשקף במשליי. ואת הצבע שדימו עיני לאהבה,
והקול אחריו עקבתי בל אתעכב בדרך אל הבלתי-נודעת,
שפורחת לידי, בהפריחה מתוכי את אשר חנני א-להים לאושרה.
עתה, אין כל טעם לסטיה מדרכי האור, ומעתה, מעולם לא היה.
כי אם להתענג, אחדות מיוחדת, בטיבו הנפלא של המעיין 
אשר מתוך כל אחד אל תוך השניים, מעמיקים חפשיים בשיר מימיו.

אליך, אשתי הטובה, באהבה.



miércoles, 27 de mayo de 2015

iairmenachem@fb ---> menachemedia

כוורת - מערכון הותיק מהופעת האיחוד של קיץ 1984. זכותנו להמשיך עוד לצחוק
by IaIr Menachem

May 27, 2015 at 10:11AM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT

miércoles, 20 de mayo de 2015

miércoles, 13 de mayo de 2015

iairmenachem@fb ---> menachemedia

Paseaba por el centro y le dijo a uno: "pongamos ies bajo los puntos que las piden. Tu vendes sofisticacion y superficie; yo, simpleza y profundidad. Lo que tu vendes, se compra con dinero; lo que yo, no". Y entonces se dio cuenta que el shalom feliz vendria de que se desearan francamente el uno al otro, y se compraran moderadamente entre si.
by IaIr Menachem

May 13, 2015 at 09:41AM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT

iairmenachem@fb ---> menachemedia

http://ift.tt/1QJ2z2P
by IaIr Menachem

May 13, 2015 at 02:28AM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT

iairmenachem@fb ---> menachemedia


by IaIr Menachem

May 13, 2015 at 02:27AM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT

martes, 12 de mayo de 2015

iairmenachem@fb ---> menachemedia

ילדות קשה - רבקה מיכאלי ויוסי בנאי - זהירות נהגת (מערכון)
by IaIr Menachem

May 11, 2015 at 12:53PM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT

viernes, 8 de mayo de 2015

iairmenachem@fb ---> menachemedia

Eduardo Darnauchans Canciones Sefaradíes 2004
by IaIr Menachem

May 08, 2015 at 05:30AM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT

iairmenachem@fb ---> menachemedia


by IaIr Menachem

May 08, 2015 at 12:07AM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT

Se llama Juana, y es libre קוראים לה חואנה, והיא בת חורין. מי לא יקנא?


from Facebook http://ift.tt/1EgG51s
via IFTTT

iairmenachem@fb ---> menachemedia

הם רשעים, הסכמנו כולם. אך הבעיה היא לא הם, אלא אנחנו. השתגענו. הרבה לפני האלימות הזו. עוד לפני מעצרים כאלו. עצם זה שקבלנו כדבר נורמלי להתמלא חרדה כשרואים במראה של האוטו ניידת מאחורינו ומתחילים להילחץ, מתוך תחושה של מופקרות, שעל כל סיבה לא מתקבלת כי אם על היצרות של בריונים ממורמרים, יתכן שיצפרו עלינו בצופר החזק שלהם שרק להם מותר להחזיק, ייטו אותנו לצד הכביש, ישפילו אותנו, וסתם ימציאו על מה גם לעכב וגם לקנוס אותנו; מתוך ידיעה ברורה שבמקרה כזה פשוט ניכנע בשקט, כי יש בידיהם את הכח לסבך לנו את החיים עוד הרבה יותר, והכי קל וזול לספוג מכה ולהמשיך הלאה, ולצעוק אח"כ על מישהו אחר שגם לא אינו מגיע. השתגענו, נהיינו שוטים תחת השוט והמוט של קוף מצויד בסכין, ע"י עוד מישהו שצוחק עלינו, כי ככה (וכשלא מספיק בזה, אז ימציא לנו מלחמות סרק כדי להחריד את כולנו יחד, להסיח את דעתינו ולעשות בינתיים עלינו כרצונו) יעבוד את האליל של עצמו. השתגענו. כי גם כאשר נעז להתלונן, נטען מתוך החוקים המגוחכים שהמציאו הם לדכאנו, להשכיח מאתנו את שמחת החובה (לעבוד את ה' בשמחה תמיד), את האהבה חובה (ואהבתם את הגר, ואהבת לרעך, ואהבת את ה' אלהיך). ננסה לטעון בשקר שכן היינו קשורים בחגורה הארורה, ולא ממש דברנו בטלפון, ולא שתינו כי אם חצי כוסית; שהפנס האחורי השמאלי נשרף דוקא היום; שהביטוח חובה (שאינו ביטוח אלא עוד מס סמוי, ההולך לידיים פרטיות) יתחדש רק מחר. השתגענו, כי למחרת נשוב להתהולל במסע בחירות שמתהוה כעוד משא שישולם ללא ספק מכיסנו ולא ישנה כלום, אלא ישמש עוד קצת קרקס רומאי לשעשע אותנו, להוביל אותנו לדמיין שהמנהרה נחוצה בדרך אל האור. השתגענו, רבותי. כמה מאתנו עודנו מחזיקים בסימן על המצח, לזכור בזכותו שהשתגענו, כי אכלנו מהחיטה הנגועה, שתינו פלואור, בשלנו דגנים מהונדסים ואכלנו נשנושים מלאי חומרים מהונדסים שיעוררו בנו חו"ח מחלות, אשר מתוכם נבוא שוב להתחנן בפניהם לטיפולים חסרי ישע תמורת השתעבדות מוחלטת ומושבעת. הבה נפסיק להיות משוגעים, חבריי השפויים. זה עדיין יכול להיות אחרת, ולא על האדם לסיים את המלאכה, כי אם לעורר את הישועה מן השמים. רק להראות שלא השתגענו לגמרי, לשוב ולאחוז בדרך הישרה, ולגרום בכל אשר נעשה להתקנת צדקה ומשפט בעולמנו.
by IaIr Menachem

May 07, 2015 at 12:15PM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT

miércoles, 6 de mayo de 2015

iairmenachem@fb ---> menachemedia

דרכי הייחוד | ספר צוואות | הרב סטבסקי | בית הבעל שם טוב
by IaIr Menachem

May 06, 2015 at 12:13AM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT