התיצב על הבמה כאילו הרחבה כולה מידבר, והאלפים המפגינים בדרישת קצת אהבה אינם כלא היו, וניצל את הרגע לתפארת. ניגב את הזיעה מעל המצח, הביט אל האופק הרחוק אל האחת שתתדמיין נגישה להצהרתו, ועוד מראש בחר בה לנצח. וכך הרעים בקול מתוק אל מעבר לכל הגיון ברצותו להישמע באוזני לבה:
הייתי בשמחה ובספונטניות רץ עדיך ומרים אותך על זרועותיי בין צחוקים ונשיכות עדינות לך בסנתר ובצואר, רק כדי להגיד לך שלא איכפת מכלום מלבד הנועם הזורם בגלים ענקיים המציפים את המצוי. ואז, תוך כדי נשיפה על גחלי עיניך להרים מתוכם להבת דבש, הייתי אומר: בואי נשקיע את כל הקסם, בואי ניתן להווה לשנות למפרע את כל מה שחווינו כבר. בואי נעשה כאילו נצח כבר לנו יחד, ואז נזכה הלאה לנצח, סימטרי לתהום עליו נקפוץ.
ואז... נעלם מזכרוני איך זה ימשיך. וזה שיר של ישועה. התגשי עדי לבי לגלות לי?
No hay comentarios:
Publicar un comentario