א-לקי תן לי שמחה

א-לוקי, אנא ממך, תן לי כסף...

... כדי שאוכל להיות בשמחה

א-לוקי, אנא ממך, עשה שאעבור את המבחן...

כדי שאוכל להיות בשלוה ולהודות לך בתפלה.

א-לוקי, אנא, תביא כדי לקנות את החליפה האפורה הזו,

התפוח הזה,

זו התולעת,

המכונית שחלפה

והפרח היפה.

ועשה שהקבוצה שלי תנצח

ושאותה בלונדינית אשר חלפה לפני ברמזור תזכור אותי

ותן לי כח להיות יותר טוב

ותן לי אור להיות חכם יותר

ובבקשה אנא ממך אל תתן לבשר שהשארתי בטעות בתוך תנור דולק להישרף

ועשה שהציור שאני יוצר ימצא חן

ושלא ישרף לי המכנס הבהיר כשאנסה לגהצו

וששני הקוים האחרונים של המד-דלק יספיקו עד התחנה הבאה

וטול לך את הרשעים המציקים לי

ואם כבר, נתק את החשמל לבטנלים ששמים ג'אז מחריש כל לילה אחרי חצות פה על יד.

ומבקש זה וגם זה ועוד משהו וגם מה ששם בפינה: כל חלקיק וחלקיק של הפאזל במרכזו את עצמי אני רואה, אני מבקש אותו ומתאר אותו בפרטנות פושענית.

והאחר צופה ורואה אותי מתחנן מתוך לב שבור, סומך בכל לבי בבורא יתברך שישלים בשבילי את כל מה שנראה לי נחוץ לשמחה המושלמת בה אני כל כך חפץ. והאחר נדהם ומתפלא מגודל האמונה שלי.

אך כל זמן שכך אני מבקש ומתחנן ודומע... אינני באמת אחוז באמונה.

כי אילו הצלחתי וזכיתי להיות באמונה שלמה, אוי, אילו רק זכיתי...

אז הייתי מרפה ומשחרר את הקטנוניות שלי כבר; ובמקום להעלות ולהשליך על השם את האשליות והטעתועים שלי, הייתי מקריב מרומה את האהבה והחלום והחזון והמרגש הזה של היותי כל כך קטן וזקוק להדרכה צמודה; הייתי נמנע מלזרז תשובות ואז הייתי כובש סוף סוף את השאלות הנכונות; הייתי מוסר את נפשי בתמורה ייחודית והייתי רק צועק:

"א-לוקי: תן לי שמחה!"

כי הייתי מבין שכאשר הוא חונן אותי שמחה אמתית, היא תשב על רקע יציב וטוב המסוגל לקיימה. ויתכן שזה יכלול דוקא את כל פריטי רשימת המכולת העלובה שלי... אבל סביר להניח שלא.

ויכול היה לקרות משהו עוד יותר קצוני ונפלא: שיבחר הבורא לפקוח את עיניי וליישר ולתקן את התדר של כל מערכת התפיסה וההשגה שלי, ואז כל אותה מציאות ההווה לי כיום תשנה צבעים וצורה בעיני, רוצה לומר בשכל ובלב כאחד, בתודעה כולה, ותתגלה יסוד מהודר לשמחה שלמה. ואז, כל מה שמצער אותי וגורע מזמני חיות יצטייר כהפכו, והיכן שהיתה מקודם חומה יהיו מרפסות, ונהרות הוללים ומעליהם גשרים בתכלת וורוד מה שנדמה מדבר יבש רגע לפני. וזו ללא ספק התשובה ההכי נעלית לה אצפה, אם רק אזכה לסגל את כלי נשמתי לסבול אותה בלי לסבול, לברר את השאלות כדי לפנות מקום לתשובה. כי אז פשוט היה מתברר שאמונתי עלתה לפתוח את שערי השמחה, ובשדה לעברם, נתיב להגשים את ההכי אמתי וטוב שיש בכח נשמתי.

א-לוקי, תן לי שמחה. לא מהזו החולפת שניזונה מכיסוי טעויותיי, אלא מהזו הפורחת מתוך שכל ישר ומיושר עם הלב, מתוך אמת ואהבה. רק מאותה שמחה אשר יוצרת בעמצה את הכלים הנחוצים לכל צעד, כי מחוברת לאמת במתיקות נשגבת. 

עכשיו, סוף סוף, כמה צפיתי לרגע זה! הנה התשובות לכל השאלות שאף פעם לא העזתי באמת לשאול, הנה הפתח והשער, הנה השביל אליו מוזמנים החפצים בשמחה הזו אשר תוביל אל השלום. יד ביד, כי מכאן והלאה, רק ביחד אפשר להמשיך.

----------

מאת יאיר מנחם, התבוננות להדר בשמחה בחודש אדר. הרקע המוסיקלי של שוברט-ליסט בפסנטר של ויטלי פיסרנקו כי שמוצג ב

http://www.youtube.com/watch?v=JziHtRSG9WM