את טיב האור אני זוכר בלב, ומצייר לה משלים על רקמת התיקרה האטומה הזו מעל ראשי. עצמת הרוח החריפה על סתיו ההר ממשיכה אל תוך לבי את טיב הרוח, ואינספור סיפורים העולים לדמיוני מעוררים לנפשי את אשר נוערתי להיספר בעודי. רגע לפני שירדתי לעולם, העלמתי בחיקך את המפתח לשער החוסם גאולתי -אורה מתגנב לי מתחתיו וברווח הזעיר שלצדי דפניו-, והשבעתיך לצאת לקראתי לפני שנים רבות, או לכל היותר, היום ממש. אני מרגיש מבט עיניך בערפי, וחיבוק זרועות נפשי מוכן לך הלאה, על השביל המצויר מתורתי. ההתעטפת כבר במילותי? ההתעוררת לפסיעותי, אהבתי? הולך על פני סולם של אותיות עד השמים, נושק עיניים, גולם לך שיר. #אהוה_אהבה #אבראכאדברא

from Facebook http://ift.tt/2yjt2Uq
via IFTTT