לא נכשלתי. לא חששתי, לא חשדתי, לא טענתי שצריך להיות אחרת, לא בקשתי ביצות עין על הפסטה; לא קצתי כי לא נרדמתי כי אם נשארתי לאורך כל הנשימה בדבק החם המאחד את קצות תהום. בכל תנועה של החומות אחורה נמתחתי עד כדי שהתרחבתי, בכל מבט מטה שדרגתי את כשרוני להתמודד עם התהום. והנה התהום נסגר מעצמו תחת כנפיי, והחומות פשוט אינן. רק נותר לפענח היכן נמצא את שיבריהן, לבנות מהם אך בית.
No hay comentarios:
Publicar un comentario