נושמה לה לאחור הנשיפה; מה שהיה אנחה נהיה בליעה. הספק נחדר אל התשוקה, והשיר היפה נאזק לדממה. כמה ביצות חזרו לקדמותן, כמה ארגמן תפס את מקומו של התכלת! ושם במרום, איילת, תופסת תפקידה של הלבנה. ומיד באור השמש החזק, החלום התגלה שביר ודק, כזה אם יעוטף ברחמים, יעטוף באהבה כל הימים.
No hay comentarios:
Publicar un comentario