iairmenachem@fb ---> menachemedia

אתמול בלילה. על הדשא, ב מצפה כנרת באמירים, על יד הבית. Electric Blue מנגנים את לב הארץ בקצב שובר אזיק ומעצור, Noa Helinger קורעת שחקים לגזרים בקולה. ולפתע, חברי אסף שור המתוק מקפיץ אותי על רגליי: אי אפשר לא לרקוד את זה! ואחרי דקה, כבר בריקוד כל אבריי בתוך הקסם בצנעת החשכה, נזכרתי כמה חשוב בלוז עצמתי בחיים. כמה נחנקנו מהיעדר זעקת הבלוז בחיים הדחוסים ומודחקים שלנו. כמה בשורה טובה תיווצר מעצם הנידנוד הפורש אצבעות אל עבר הלבנה. כמה רפואה מוזיקה של חרות מביאה לעולם.שבתי הביתה כשהשמחה שלי פורצת את כל קליפות העייפות, העצב, התסכול המצויים להגיף בנו מכל עבר; כולי הודיה מרקדת, בטחון כובש תבל, מידותיי הטובות וכשרונותי הפראיים משוחררים ומזרימים אורם הצלול בחופש מבושם שכמעט נשכח בין אשליות קטנוניות של פחד. היה צורך בקליק כזה כמו של החייה, על מנת שנזכור מי אנחנו, ולא נתפשר אפילו על קמעה מהחזון הכי מתוק. הננו, ברוך השם. תודה והמון ברכה לתורנים בקוסמות. עת לגלם שמים עלי אדמות.
by IaIr Menachem

July 31, 2018 at 04:20AM
from Facebook
via IFTTTfrom Facebook
via IFTTT