מה עושים היום? הבה ניצור!

מה עושים היום? הבה ניצור!

רוב הזמן, אנו שואלים את עצמנו שאלות שתשובותיהן רחוקות מתודעתנו, אולם הן צפונות ומקודדות בין הרגבים התת-מודעים של הנשמה. הטארוט, כשמנוהל מתוך אהבה שפויה ומשועשעת, הנו כלי נפלא למפות את האוצר של אינספור תשובות שאנו כמהים להן ואשר, ללא ידיעתנו, אצורות בנו מכבר.

הנה לפנינו דוגמא של פריסתנו היומית הקלאסית בת שלושה קלפים, מבין כ"ב המסתורים הגדולים שבטארוט. הכל מתחיל במסתור הא', החכם-קוסם, הנמשל לחכמה העליונה הנתגלית מארובות שמים, עד למסתור העשירי, גלגל המזל, הנמשל למלכות העשיה עלי אדמות, בה הכל ברבוי ונראה בה כאילו המתרחש הוא במקרה, וקצת חשוך אף אכזרי. משם, צינורות האור חוזרים למקורם מעלה מעלה, עד הבינה הנמשלת ללבנה המתוקנת (המסתור השמונה עשר) והחכמה הגלויה המורכבת כבר גם מחכמת יושבי הארץ ומיושבת בתודעת המשכיל, משולה לחמה, היא המסתור התשעה עשר. על המוחין, בעולם האצילות העדין ובאופניו המעודנים, הכתר המשולש: המסתור העשרים, המשפט, נמשל לרצון; מעליו, העשרים ואחד, העולם המתוקן גם בהיגשמו, נמשל לתענוג המאחד; ובפסגה, המשוגע, מסתור האפס והעשרים ושניים, זה אשר אינו יסופר ולא יספר כי מקיף כל כמות ומספר, הוא משל נאמן ובלתי ישיג לאמונה.

ברם, שמע נא וראה. מתוך מערבולת הרעיונות נגשתי לשאול את עצמי מה לעשות היום עם הכוחות המופלאים האלו, עם המגוון האדיר של אורות אשר רקדו לכבודי עת הקיצותי משינה. הבה נעשה סדר, אמרתי. ערבבתי בזהירות וחביבות את הצרור עם התמונות כלפי מטה. בהתרגשות, נטלתי קלף מהאמצע. והנה הוא: המשוגע!, המשוגע היפה הזה שהוא הכי שפוי מכולם, בחלקו דו ובחלקו תלת-מימדי אם תעיין היטב בדמותו. פוסע והולך לשום מקום מצויד באמתחתו הזעירה, יודע שכל צעד מקדים אותו בדרך הפונה תמיד אל מרכזו בכל נקודה שבו: מן הסתם, כל צעד מקרב אותו לברוא עולם. העינים המביטות למרומים מכתיבות את הדרך לרגליים, הפוסעות על פני אדמה חורגת, בצהוב ובתכלת. רעבתנות החיה אשר עוקבת אחריו אינה מאיימת עליו, כי תמיד יש מעין חתיכת צבע הנובעת מבגדיו להחזיקו בהקשבה, בתאוה מדודה. אמונתו מביעה ביטחון מלא, כצביון עולם שהוא כתר כל הכתרים. כל צעד שהוא פוסע משאיר, מטבע הדברים, עקבות חרותות בעור הארץ לבאים אחריו. קלף ראשון, ברם, מתוך השלושה שאטול, כדי לנסח בהווה נוכח גירסה אפשרית של התיקון אשר לימד אותי הבעל שם טוב הקדוש. הקלף הזה, הראשון, מסמן את שלב ההכנעה, בו התודעה עשויה להתיישר ולהיתאם למציאות הנוכח. זה התדר המוזמן לתודעתי, ממנו לבנות את היום. יותר מדויקת, יותר מתאימה למצב רוחי הצוהל, יכול ולא יכלה להיות. לאן שידזמן לי היום לצעוד, יהיה לשלום, מוצדק ומושלם.

נטלתי בזריזות קלף שני צמוד לתחתית הצרור. המסתור האחד עשר: הכח, המתלבש בספירת היסוד, במצבר הטעון בכל הכוחות המתוקנים בי, ומתעלה בחזרה אל מקורו. בשלוה נינוחה, עדור כל סימן אשר ירמוז להפעלת מאמץ כלשהו מעצמותו, לבוש בגדי מלכות ובשיא תקינותם והדרם, נוגע ואינו נוגע, הוא פשוט פותח ומחזיק פתוחות את הלסתות של האריה העז והגיבור המביט אליו בכניעה סגדנית, בהתחננות שיש בה גם מההודיה והנועם. מתוך ההשראה הבלתי מתפשרת של המשוגע, בשלב השני של התיקון המכונה בשם הבדלה (אשר יכתיב לי כמה ובמה להשקיע מאורי בפועל), מסתור הכוח יש בכוחו את הסמל לכל שררה ומלכות, כנוע לרגליו, מוכן ומזומן לשרתו. כל המציאות תחת שליטתו, באיזון של איפוק הרמוני ומושלם שיסגל אותי לבחור בלי להיבחר, להוביל בלי להיות מובל, ללכת בלי להיגרר. הכוח המוסרי שאפרוס ינבע ממודעות שלמה ושלווה של עצמי הכוללת את כל אשר לי, ומשום מקור מלבדו.

צליל החצוצרות נשמע, אין זמן לבזבז, עולמי עומד על רגליו למראה הקלף השלשי המתגלה בזהות המסתור העשרים, המשפט, משל לשלשי שבכתרים שבעולם האצילות הוא הרצון, בשיא טהרתו ועצמתו: השלב השלשי של התיקון, ההמתקה, חוצה את הדרך מהאמונה של המשוגע, להתגלות דרך גשר הכתר השני המכונה תענוג, בכתר הרצון הבלתי נכנע, של האומץ שאי אפשר להביס ואי אפשר לשחד, המושך אל המרומים את כל התחתונים. המטר רב הגוונים עולה מן האדמה אל השמים שם מלאך עטור כנפיים מסרטט חזון לעיני כל בעלי תמותה, שאם יאחזו בו, יתעלו ממוגבלותם אל בחינת נצח, כי יוולדו אל תודעה עליונה, תחת השפעתם של אבי-טיפוס המוסתרים בדרך כלל מעיניהם. הזמנה שאי אפשר לסרב אל החן, אל הקסם העליון שהופך לי מוחשי. ידעתי ולא ידעתי: היום עת רצון ליצירה, ומסילת הסימנים המופלאים של הטארוט החסידי שלי סרטט לי את הדרך והצינור להביע את יצירתי באופן שתעלה על גדותיי לברך את עולמי בשלמותו. תודה!